נעים להכיר. זהו טנדר שברולט 3100 מ-1951, דגם שיוצר בין השנים 1947 ל-1955. מרכב מונמך עם הרבה חלודה, מקנה ל-3100 אפקט כניסה מרשים השמור להוט רוד ומושך אליו מבטים רבים. בהשוואה לטנדרים שיוצרו לפני מלחמת העולם השנייה ובמהלכה, לדגם זה עיצוב, תכנון ובנייה מתקדמים בהרבה, והוא גדול וחזק מקודמיו.
בתוך הטנדר יושב ארז שקד, איש חייכן ולבבי עם הרבה אהבה לקלאסיקה, אספנות ומוסטנגים במיוחד. לארז ארבעה מוסטנגים; אחד מהם עם ערכת ״שלבי אלינור״, אחר הופיע בגיליון 261, בכתבה של טל שביט.
מבט בוחןמה היה לו ומה לא. האוטו הובא לארץ בתחילת השנה הנוכחית. הפח שוחזר במקומות בהם החל להיעלם, ושאר המשטחים בהם הזמן התעלל נשארו כפי שהם – כלומר, הרכב לא "חודש", "הוחזר למצבו המקורי" או משהו אלא הוקפא במצבו החלוד. המרכב החלוד כוסה בשכבה של לכה מט. מלבד השלט שבחזית מכסה מנוע, שהוחלף לחדש, כל שאר השלטים במרכב מקוריים ולא הוסרו. כך יש לאוטו מראה אותנטי של רכב ישן מאוד שמזכה אותו בתואר "רכב אספנות". הגרגור הבוקע מתחת למכסה המנוע מעיד על יחידת כוח שונה מזו מקורית, אותה קיבל הטנדר עוד לפני עלייתו ארצה. בהחלט משהו מזן אחר לחלוטין.
צילום: אנדרי נצר
עבודות השיפוץ כללו החלפת בלמים ובולמים שהגביהו את הרכב בכמה סנטימטרים. ועדיין, מבחוץ נראה ה-3100 נמוך בהרבה מטנדר אספנות אחר מסוג זה. הארגז הוחלף לחדש עם עץ רענן יותר, מיכל דלק עשוי נירוסטה הורכב בתוכו. גם גופי התאורה שופצו או הוחלפו במסגרת עבודות החשמל.
בפנים הרכב העסק מורכב יותר. המחוונים המקוריים נשארו, ולמטה הצטרפו חדשים, המציגים את טמפרטורת המים, המתח ומצב הטעינה, לחץ השמן וסל״ד המנוע. בורר ההילוכים הוחלף באחר וארוך למדי המתאים לתיבה האוטומטית החדשה שהטנדר קיבל יחד עם המנוע. עם זאת, הוא נראה מאוד "ידני". חיווי למיקום הבורר אין, והתפעול נעשה לפי תחושה וניסיון.
בצד שמאל של ההגה גדול הקוטר, שוכנת יחידת איתות חדשה עם נורית לכל כיוון. גם בלם החנייה המופעל על-ידי רגל שמאל, זכה לחיווי מצב בדמות נורית כחולה. בתחתית הדשבורד התמקם לו מזגן – פריט חובה בישראל. הספסל המקורי הוחלף בשני מושבים נפרדים מכיוון שהתיבה האוטומטית גדולה מהמקורית. דיפוני הדלתות נשארו מקוריים ועברו ריענון.
מבחן דרכיםיוצאים לדרך. ארז והטנדר מקבלים את פניי מחוץ לחצר כשהמנוע מופעל ושואג – מכריז בקול גדול כי הזמן העומד לרשותנו קצר. נסיעת היכרות, צילומים – ובסוף היום הרי מחכה לנו ההשקה. יום שישי הקצר הופך לקצר עוד יותר כשכתב יושב לך על הווריד.
צילום: אנדרי נצר
בדרך לאתר הצילומים, ועל רקע רעשי המנוע, ארז מספר על סוג הגימור פאטינה. בתהליך זה, הצבע הנתון, כולל כתמי החלודה הירוקים והחומים, נשארים כמו שהם, ואלה מכוסים בשכבת לכה. כך שומר המרכב על המראה העכשווי שלו – אבל לאחר טיפול.
בוא נתחלף. לאחר מקבץ הצילומים אני מתיישב מאחורי ההגה. מוט ההילוכים הארוך עדיין בניוטרל ואני מתחיל להשתעשע עם דוושת הגז. כבר עם תחילת הלחיצה השאגה המגרגרת לא מאחרת לצאת מתא המנוע, וארז ציין שהמפלטים נמצאים ממש מאחורי הדלתות ולא מאחורי הארגז, ועל בידוד אין מה לדבר כאן. צליל ממכר? בהחלט.
אני לוחץ על הבלם ומזיז את המוט – קשה לכנותו ידית – לעמדת דרייב לפי הרגש. ההגה מחייב תנועות ידיים מהירות כדי שהגלגלים יספיקו להגיב. אני משתלב בכביש קצת מהר מדי מהצפוי ברכב אספנות מסוג זה. המארח שלי גאה לציין שהאוטו קל מאוד לנהיגה, ומציין זאת שוב ושוב. זה נכון, וגם תגובת המנוע ללחיצת דוושה לא עצלה במיוחד, מה שמחייב בהמשך בלימה, שגם היא לא איטית מדי, אבל גם לא נושכת. ובעיקר, הבלימה אינה דורשת תכנון מראש ככל שמתרגלים לדוושה.
מנגד, פעולת ההגה כן דורשת הסתגלות, וכדאי שתהיה מהירה; הכניסה לכיכרות הביאה לא פעם את הטנדר קרוב מדי למרכזן. בישורת קל לצבור מהירות וכל עוד אין פיתולים חדים, ממש תענוג לנהוג כאשר יד אחת על ההגה והשנייה מונחת בנון שלאנט, במיטב אופנת שנות החמישים, על אדן החלון. הגה כוח? בוודאי. הרכב הגיע רק עם הכנה, אבל ארז הרכיב משאבה וצינורות. אוסיף ואומר גם כי אין לרכב הזה כל בעיה להגיע מהר מאוד למהירויות לא חוקיות גם מחוץ לעיר; המלווה מימין אמר ״די״.
צילום: אנדרי נצר
גם במהלך הנסיעה וגם בשיחה לאחריה בבית הקפה, אני מבין יותר ויותר שארז ממש אוהב כוח, מהירות, מנועים גדולים – ובעיקר לא להיות אחרון ברמזור. הוא מודה שסטה מדרך המוסטנג, אהבתו רבת השנים, בזכות אהבה ממבט ראשון לשברולט הזאת.
השקה והגדרהנתניה. מועדון החמש בחר בנתניה כמקום בו תיערך השקת הטנדר הזה. לא מעט טנדרים בכל הצבעים, הגדלים והסוגים הגיעו כדי לחלוק כבוד לחבר החדש במועדון. אליהם הצטרפו גם עשרות בעלי קורבט – רובם אספנות, גם חדשים – שבאו להפגין את הקשר המשפחתי שלהם למנוע הגדול השוכן בקדמת הטנדר הזה. ואל כולם הצטרפו עוד המון חברי מועדון שהגיעו מהצפון ומהמרכז, כדי להיות נוכחים בטקס של ארז והטנדר שלו. דרור בריל, יושב ראש מועדון ה-5 ורון אקרמן הדובר, נושאים את דברם. ארז מקבל את המיקרופון ומספר על אותה אהבה ממבט ראשון שחווה עם הטנדר הזה.
זהות. אני מביט בטנדר בזמן שנחשף לקהל, וחושב: על הטנדר הזה כבר לא יעמיסו ארגזי עגבניות או תפוחי אדמה. הגיל לא מזמין ולמבנה המונמך יש מסר אחר לגמרי: "תן בגז חבר, אני כאן בשבילך". והתשובה לשאלה, "מי אתה, סוס עבודה או סוס מירוצים?" מקבלת תשובה מיידית עם אותה הופעה. וכן, המנוע הלא נראה והמאוד נשמע קודם סוגר את העניין הזה סופית.
אם רוצים לדעת יותר על ארז, היכנסו לאתר www.escustomcars.com
צילום: אנדרי נצר
