הכביש סביב אגם טיגנזי מתפתל במרץ תחת גלגליה של הפולו החדשה. הגשם ניתך כנגד האספלט שאוסף על עצמו שכבת מים דקיקה. מכוניות מודרניות לא מתרגשות מממטרים כאלה – משקלן גבוה, צמיגיהן מנקזים והבקרות עובדות שעות נוספות. המשקל והבידוד מרחיקים אותך מהנעשה, הכוח והטכנולוגיה מעיפים אותך קדימה.
לא צריך להיות נהג גדול בשביל לייצר קצב משמעותי באחת שכזו בתנאים שכאלה, מספיק להדביק את הרגל לרצפה המדופנת בנדיבות, לסובב את ההגה בסיבובים ולהמשיך לשטוף את הכביש. על מרבית הטעויות לא ישלם נהג הפולו המודרנית. בלימה באמצע הפניה, הרפיה חדה מהגז, פקודת היגוי שגויה, כל אלה לא ממש ישפיעו עליה. היא תקלוט, תספוג, תטפל ותמשיך בנסיעה.
גם אם תטעה ותאבד מהירות, יתעוררו המגדשים ויחסי העברה ואתה תשלים את החסר במהירות. יעיל מאוד, מהיר מאוד, אבל האם זו נהיגה? האם סף המעורבות הנמוך שדורשת מכונית מודרנית מהאוחז בהגה מבטלות כמעט לחלוטין את הצורך שלו לחשוב, לתכנן, לדעת?
צילום: מנהל הפולו המחודשת. כמה נהיגה באמת דרושה במכוניות המודרניות?
שוב אותו הכביש. שוב גשם חזק. שוב פולקסוואגן פולו. אבל עכשיו מדובר בסיטואציה שונה לחלוטין כי הפולו הזו יוצרה ב-1983. קח כמה נתונים בשביל לחבר אותך לחוויה – 50 כ״ס על 780 ק״ג. ארבעה הילוכים וגלגלים בקוטר 13 אינטש עם צמיגי 165/55. עכשיו נסה לדמיין איך נראית הנסיעה – הנהיגה! הזו. בפולו החדשה, כל כ״ס סוחב 13.4 ק״ג, בישנה 15.6, לא הבדל של שמיים וארץ, תאמר לעצמך – אבל עולם ומלואו ביניהן. שב במושבים הקטנים וחסרי התמיכה של הישנה, אחוז בהגה הגדול והנע אותה. רעש, רעד, מעט מאוד בידוד. שלב לראשון במוט בעל המהלך הארוך, אך מדויק וברור במפתיע, הרפה מדוושת המצמד והחל בנסיעה. שום דבר מיוחד. ישן, רועש, איטי ולא נעים. לא משהו שתרצה להשתמש בו בעולם המודרני. עכשיו נסה למהר.
צילום: מנהל פולו 83'. "בלי סופר צמיגים, בלי בקרות"
אוקי, בשביל מהירות צריך מנוע, ועם שלושה הילוכים אפקטיביים (הרביעי הוא הילוך שיוט נטו) אתה צריך למשוך את המנוע הזה עד למקסימום בכל הילוך בשביל לזוז קדימה. ראשון, מותח אותו עד כ-60 קמ״ש, העברה מהירה לשני, ממשיכים להאיץ עד לכ-100 קמ״ש. אוקי התחלנו לזוז. שלישי ופול גז מביאים אותנו עד לכ-140 קמ״ש. אבל 140 של אז זה לא 140 של היום. רעש מסביב, אתה והמכונה מתאמצים בשביל לייצר את המהירות, וכדי לשמר אותה. ואז מגיעים הסוויפרים שסביב האגם, ימינה שמאלה של 100 פלוס בדרך כלל, לפעמים מגיעים לפניות של 60, לפעמים פחות. ועכשיו, בלי סופר צמיגים, בלי בקרות, על אספלט רטוב, אתה מתחיל לעבוד. אתה חייב לתכנן את הנתיב, אתה חייב לייצב את הגוף עם רגל שמאל בפניות בכדי לתת מסרים עדינים עם ההגה.
צילום: מנהל בלמים שלא הייתם רוצים לפגוש ביום חורפי
אתה חייב להיות שקול על הדוושות, אתה לא רוצה להרפות מהדוושה באמצע הפנייה, או לרדת על דוושת הבלם במהירויות האלה על הצמיגים האלה. שטות כזו יכולה להיגמר רק בצורה אחת. והבלמים, אין ABS, אין פתרונות קסם, רק אתה ונקודות ההשקה שלך עם המכונה, ושלה עם הכביש. תהיה טוב – שניכם תתקדמו מהר לעבר המטרה. תעשה שטויות – זה ייגמר. האספלט החלק והמכונית הישנה הזו גרמו לי להתרכז ולהתאמץ כמו שלא עשיתי זמן רב. לנהוג, במובן הבסיסי ביותר של המילה. בלי מאות כוחות סוס, בלי סמל נחשק מלפנים, בלי תג מחיר של מאות אלפי שקלים. היא הזכירה לי כמה המעורבות, המחשבה והמאמץ המשותף חשובים יותר מעוד כמה כוחות סוס או עוד כמה קמ״ש.
הפולו 83' הזו היא דוגמא מצוינת לכמה העולם שלנו התקדם בשלושה עשורים. על בטיחות אקטיבית אין מה לדבר. מעבר לשינויים הנראים לעין, אני יכול לספר לך שמדובר בחוויה מעייפת למדי. הרעש בלתי נסבל, הכיסאות לא מציעים שום תמיכה. וקשה, קשה לחיות בלי הדברים הקטנים שאנו לוקחים כמובנים מאליהם בכל מכונית מודרנית. בוא נדבר רגע על מגבים – המגבים במכונית מודרנית יודעים להסיר כמויות מים אדירות בכל פעולה, ומכסים חלק גדול מהשמשה, תענוג. בפולו הישנה יש שתי מהירויות למגבים, הם קטנים בהרבה ויכולתם מוגבלת. הגשם שירד עלי הכניע אותם בקלות. גם מערכת האוורור יצרה יותר רעש מתועלת. ואלו רק דוגמאות להתקדמות עולם הרכב, בתחומים שפחות נוטים לשים אליהם לב.
צילום: מנהל "לנהוג במובן הבסיסי של המילה"
ויש גם את הבלמים. זה הדבר הראשון שהייתי משפר בפולו הישנה. המכונית הייתה במצב מצוין, נראית ומרגישה חדשה לגמרי, אבל הבלמים, אוי בלמים. אני מבטיח לא לכתוב יותר שום מילה רעה על דוושת בלם במכונית חדשה. הדוושה בפולו האדומה צוללת, רכה ונימוחה, כמעט עד לסוף מהלכה, ללא תגובה. כשבסוף מהלכה היא מועילה לדחוף קצת נוזל אל הבלם, והתגובה פשוט מגוחכת, אני מכיר רכבות שעוצרות מהר יותר.
אז שלא יראה כאילו אני מנסה לצייר את הפולו בת השלושים ואחת כאופציה מוטורית טובה במונחי היום, או כברת השוואה למכונית חדשה. אני כן מבקש להגיד דבר אחד – כל מפגש כזה עם מכונה של פעם, גורם לי להבין שאנחנו נוהגים פחות ופחות. המשמעות של הפעולות אותן אנחנו מבצעים תופסות פחות משמעות בתוך המכונית. מתי הנהג יפסיק להיקרא נהג? מתי מכונית תפסיק להיות מכונית? זה נראה קרוב מתמיד.
צילום: מנהל מתי מכונית תפסיק להיות מכונית? זה נראה קרוב מתמיד..
ציטטתי כאן פעם את פרדיננד פורשה, שאמר שהמכונית האחרונה שתישאר בעולם תהיה מכונית ספורט (ותיועד לשעשועים, בדומה לסוסי מרוץ). פרדיננד כבר לא באזור, המכוניות הופכות עצמאיות יותר ויותר. אני אסתפק בזה שהמכונית האחרונה בעולם תהיה עדיין מכונית.
