לילה על העיר. נגיעה בלחצן ההתנעה והרודסטר הצחורה מתגנבת מחניית הבית, שם חגים שפע סקרנים סביב הגרסה החדשה למיני. אנחנו נעים לכיוון היציאה מהעיר, נזכרים בקשר הבלתי אמצעי שמעניקה המכונית הפתוחה ליושביה עם הסביבה. לפעמים זה עם עשן האוטובוס שמלפנים, לפעמים עם האוויר הצח. לחיצה על המצערת והרוח החזקה מבדרת את שערותינו, כמו שצריך, היובש סביב העיניים מורגש, והמהירות מוחשית בהרבה מהרגיל. אני מרגיש כמו בחוג לדרמה: אוחז בהגה המהיר בחוזקה, מאיץ על כביש 1 תוך ניצול כיסים חופשים בתנועה הערה, כל קמצוץ מצערת מלווה בתגבור הרוח, וכל עקיפה או האצה מרגישה כמו הרפתקה מוטורית נפלאה. זה לא חוקי ליהנות ככה? אהה... דווקא כן, עובדה – בקושי הגעתי ל-100 קמ"ש.
מבטי הקנאה שנשלחים לכיוונינו ברורים. מכונית פתוחה היא הרי סמל הנהנתנות המוטורית. זו סיבת הקיום שלה. אחרי הכל, באיזה עוד סוג של מכונית משלמים הרבה יותר כדי לקבל הרבה פחות: פחות מקום, פחות קשיחות מרכב, שגוררת פחות דינאמיות ויותר משקל שגורר... פחות דינאמיות. עוד נגיע לכך.
צילום: תומר פדר אני נהנה מהרגעים האלה: שניות נדירות בהן ניתן לוותר על המזגן, דקות קצרות בהן ניתן לחייך. החושים המתחדדים מגלים צלילים חדשים כמו "רעש החשמל" בעמודי מתח גבוה שלצד הכביש. הם גם מזהים מהר ממחשב הדרך איך בחיבור כביש 1 עם כביש 6 צונחת הטמפרטורה, היא תרד שוב בשער הגיא ותיפול שוב בכניסה לעין כרם. כאן כבר צריך סוודר. אולי נישאר כאן עד גם בסתיו? יש מקום במנזר?
מתכונניםמיני רודסטר, הגרסה החדשה והראוותנית ביותר למיני, נחתה בארץ ויחד עם מדיניות המחירים החדשה, והיא ברת השגה מבעבר. הגרסה הבסיסית עולה היום 174,500 שקלים, קצת פחות מאשר
מיני קבריולה, מה שהופך אותה לרודסטר הזולה במבחר המצומצם שבארץ. הגרסה שלנו, ה-S המוגדשת והחזקה שלה 184 סוסים, כבר מגיעה ל-205,000 שקלים. לא ברור בדיוק מדוע היו זקוקים במיני לרודסטר כאשר יש להם קבריו שנראית נהדר. אבל אם אפשר אז למה לא? שלא במפתיע הקבריו תרמה את הבסיס למכונית הזו ולאחותה הסגורה – מיני קופה.
ומכיוון שלא רצינו שהרודסטר תישאר בודדה, הצבנו מולה את אבארט 500 קבריולה. עוד מכונית הדוניסטית להפליא במחיר דומה. גם היא מתבססת על אייקון עם משמעות היסטורית וגם היא מצטיירת כגרסה הראוותנית בהיצע של
אבארט, אם שמים בצד את הטריביוטו פרארי. המחיר מתחיל ב-180,000 שקלים אבל הלוסו שלנו עולה 195,000 שקלים לפני שהוספנו את חבילת המפלטים (8,500 שקלים).
יופי חיצוניכאשר השיירה שלנו מטפסת השכם בבוקר לכיוון הבירה, אנחנו מעוררים עניין רב. ה-500C נראית נהדר עם צבעי השחור-לבן, גג הברזנט, ושני זוגות המפלטים מאחור. וכאשר אני רואה אותה מתוך הרודסטר, במראה, היא משתלבת היטב בספוילר האחורי המתרומם של הבריטית, ממשיכה את פסי השחור לבן שעליו.
כאשר אני עובר לאבארט ומסתדר לתנועה מאחורי הרודסטר, קל לי לזהות רמיזות נוסטלגיות באחוריה. קווים שמזכירים רודסטרים היסטוריות מתקופות הזוהר של תעשיית הרכב באי הבריטי. אין ספק שעבודת העיצוב כאן היא מלאכת מחשבת.
צילום: תומר פדר בקרב הפוזות, מיני רודסטר מנצחת. ראשית היא הפתוחה האמיתית וזה משחק לזכותה. מעבר לכך, למרות שבתצוגה סטטית משהו בפרופורציות שלה לא מושלם, הרי שעל הכביש היא נראית נהדר.
יופי פנימיחזרה לרודסטר. למרות שהוא אינו מושלם, תא הנוסעים שלה מקורי יותר ובייחוד איכותי ועשיר מזה (היפה לכשעצמו) שבאבארט. אני מוצא עצמי מתבונן פחות במד המהירות הענק ויותר בדיגיטאלי הקטן שבתוך מד הסל"ד. המחוונים ב-500C קצת פחות קריאים, בייחוד בשמש.
ה-500C אמנם מצוידת יותר (בלוטות', עור, קסנון) אבל לוקה במספר פרטים – החל בכך שחלקים רבים נראים כמו בפיאט 500 רגילה, זה ממשיך לכך שהמושבים, שנראים טוב מאלה האפרוריים שבמיני, פחות נוחים, ממש כמו תנוחת הנהיגה. הם אינם תומכים מספיק וגורמים לי לשבת מעט מקופל. כיוון הגובה אינו מלא אלא משנה את הזווית, ולזה לא מסייעת העובדה שההגה אינו מתכוונן למרחק. גבוהים יתקשו כאן.
התחושה במיני מרווחת יותר ממושב הנהג, אך כמובן של-500C יש יתרון עם מושב אחורי שמאפשר הסעת שניים. עבור רבים יתרון זה הוא יותר ממהותי, ויכול לבדו להכריע את הבחירה. הרודסטר מפתיעה בתא מטען גדול ושימושי יותר (גדול גם מבדגם הרגיל).
קצת פתיחותפתיחת הגג ב-500C חשמלית ויכולה להתבצע גם בנסיעה. זאת בניגוד למיני רודסטר, שם הפתיחה ידנית ודורשת, כמו הסגירה, יד חסונה. כמובן שה-500C מתקשה לספק חווית נהיגה פתוחה כמו זו שברודסטר, פשוט בגלל שהיא לא ממש פתוחה. יש לכך יתרונות מבחינת חוסן מבנה אבל זה לא אומר שהיא שקטה. ל-500C שני מצבי פתיחה, ודווקא במצב הביניים היא די רועשת. הדפיקות מכיוון הגג מאלצות אותי לפתוח מסיט אוויר קדמי קטן. נראה לי שהוא בעיקר מסיט את הרעש לפנים... פתיחת הגג המרבית מביאה זרימת רוח נעימה יותר, אבל הראות לאחור מתבטלת וזה יפריע, בייחוד בעיר.
צילום: תומר פדר סיבוב מפתח ב-500C והאצבע אצה ללחצן הספורט. חבל לבזבז דקות יקרות בתנועה במצב הרגיל הכל כך אנמי. לחיצה ראשונית תגלה שגם בספורט המצערת מעט צמיגית ונטולת דיוק במהלך הראשון. בעיר, יחד עם התיבה הרובוטית, זה כבר ממש מפריע.
המתגים שמחליפים את הבורר מתגלים במפתיע כנוחים והגיוניים מהבורר הרגיל בתיבות הרובוטיות של פיאט. הם גם יוצרים תחושה מיוחדת יותר.
כאשר היא חמושה בערכת המפלטים, יודעת ה-500C לייצר קולות נכונים. היא רועשת אבל באופן מבדר. בסרק נראה לעיתים שמנוע ה-1.4 ליטר (140 כ"ס) נמצא מאחור בגלל נשיפת המפלטים. תחת מצערת משמיעה הננסית גרגורים ופיצוצים מטריפים ויוצרת פס קול אקשני אפילו בעיר. חוויה.
ביומיום תזכיר התיבה הרובוטית את חולשותיה. קשה לדייק עימה בחניות ובזחילות, ההחלפות במצב אוטומטי אינן נעימות בהילוכים הראשונים וכך גם ההידרדרות ביציאה מהחניה.
אבל כשרוצים ליהנות היא מאפשרת תפעול נוח מההגה של ההילוכים ונעילה מלאה במצב ידני. את זה דווקא אהבנו אל מול התפעול השגרתי יותר ברודסטר. עם זאת, בניגוד למכונית ההדגמה הרודסטר הרגילות יגיעו עם אפשרות לתפעול הילוכים מההגה.
מנוע ה-1.6 ליטר המוכר של
מיני ניעור גם כן בלחיצת כפתור. מול יחידת הכוח האיטלקית, שמרגישה כמו צעצוע טוב, נותן מנוע הרודסטר תחושה גברית יותר. יש כאן תוספת לא מבוטלת של סוסים (44) וגם הילוך נוסף (שישה) בתיבה אוטומטית אמיתית. תיבה זו מביאה יתרון ברור בהתנהלות היומיומית. היא נעימה, מעודנת ונוחה יותר.
צילום: תומר פדר מצב ספורט (שהשפעתו על התנהלות המנוע אינה עצומה) יביא עימו מעט "בק פיירים" מכיוון המפלט, אך באופן מפתיע, בייחוד עם גג מופשל ובנסיעה רגועה, מורגש תדר נמוך שבהתחלה נראה מגניב אך מעייף עם הזמן.
הרודסטר מרגישה שרירית יותר ותחת עומס היא גם מייצרת טון גברי ונעים יותר, אבל במהירות נמוכה הרעש קצת מוגזם. בדרך שתאפיין את המבחן הרי שגם כשמדובר בחטיבת הכוח הרודסטר מרגישה אמיתית ופחות צעצוע.
במבחני התאוצה אין הפתעות והרודסטר מזכירה עד כמה היא מהירה בגרסת ה-S החזקה. היא זריזה מה-500C בכל מצב ובכל בוחן. עם מומנט גבוה יותר (26.5 קג"מ מול 20) שמושג בסל"ד נמוך יותר היא מרגישה כך גם כשהתנאים אינם מאומצים. היא גם חסכונית יותר. בשיוט היא תגמע 14.3 ק"מ לליטר מול 13.9 ותחת עומס זה יגיע ל-8.2 מול 7.6.
איתותיםהדבר הראשון שבולט במיני רודסטר כאשר נחש האספלט מתחיל להתפתל, הוא תחושת הקרטינג עם ההגה המהיר והישיר. ההגה בפירוש מקנה תחושה תקשורתית יותר מאשר ב
אבארט 500C אבל התגובות להפנייתו כה מהירות עד שלעיתים הוא מרגיש עצבני מדי.
כבר דיברנו לא פעם על כך שהסרת הגג פוגעת בקשיחות המרכב וגם במיני רודסטא זה מורגש. התחושות הראשוניות אמנם טובות עם כניסה מהירה לפניה ופסיעת אחוריים מהנה עם הרפיה מהמצערת, אבל לחץ את הרודסטר והיא מאבדת משהו מהדיוק וההיגוי יכול להיות מושפע מכוח המנוע או שיבושים. השילוב בין הגה כה מהיר ועצבני למרכב הגמיש, גורם לעיתים לפעולה פחות זורמת וצפויה בין הפניות. היא דורשת יותר עבודה ולעיתים אפילו מעייפת. ולכך יש לצרף מחסור מסוים ביציבות בבלימה חזקה.
צילום: תומר פדר אבארט 500C פחות משחקת אבל מציגה יכולת גבוהה. צריך להסיר את הכובע בפני האיטלקים על שהצליחו ליצור יציבות כיוונית כה גבוהה במכונית כה קצרה. וה-500C גם צולחת את הפניות באופן הרבה יותר פשוט וקל. על גומי נדיב יותר, וללא הבעיות הנובעות מהסרת הגג, היא יותר יציבה בפניות מהירות. תת-ההיגוי הראשוני גבוה יותר אבל הוא נשלט באופן ברור. היא לא תשחק בפניות גם בגלל בקרת היציבות הלא מתנתקת אבל, לפחות בירידה, תהיה מהירה מהרודסטר.
מה שמפריע ב-500C הוא חוסר התקשורת. ההגה כבד מאשר במיני אבל מהר מאוד מתגלה תחושה מלאכותית ושום דבר מעבר לכך. גם משאר הכיוונים האיטלקית פחות מתקשרת.
מהירות ודיוק או משחקים ודרמה? הבחירה שלכם. אצלנו הדעות נשארו חלוקות.
חזרה לעיר מבהירה שבשתי המכוניות כיול המתלים קשיח. מחוץ לעיר ה-500C בבירור פחות נוחה. היא נעה יותר על השיבושים הקטנים ומתקשה להסתיר אותם. בעיר שתיהן לא נוחות, כאשר הרודסטר מעט עדיפה. בעיר גם מאכזב אותנו כושר התמרון של ה-500C – מכונית כה קטנה לא אמורה להתקשות בתמרוני פרסה...
צילום: תומר פדר הזמן טס כשנהנים, וגם מועד החזרת הקטנות הזוהרות לבעליהן הגיע. ה-500C הפתיעה אותנו. אם בתחילת הדרך נראה היה שהרודסטר החזקה עלולה למחוץ אותה, התגלתה האיטלקיה כמכונית עם אופי שקל להתאהב בו. קשה שלא לחבב את גישת הצעצוע התוסס שמשמיע את הצלילים הנכונים.
הרודסטר מרגישה יותר כמו מכונית של גדולים. היא יודעת לשחק, אבל היא לא צעצוע. היא עולה על ה-500C כמעט בכל תחום מדיד, מלבד היתרון הברור של ה-500C ביכולת הובלת הנוסעים. אבל את המכוניות הללו לא קונים בגלל ההיגיון – אל המוח הן לא מדברות. אנחנו אהבנו יותר את הרודסטר בסופו של ליל בזכות חווית ה"פתוחה" השלמה יותר, אבל אם אתם ברי מזל מספיק כדי להתלבט ביניהן – עשו לעצמכם טובה וקחו סיבוב על שתיהן כדי לראות מי מורחת לכם חיוך גדול יותר על הפנים.
רגע הסטורי
בפריז 2000 חשפה ב.מ.וו מיני חדשה והחלה בכך את אחת המגמות המעניינות בשוק הרכב בעשור האחרון – המכונית הקטנה היוקרתית. במקרה של הרודסטר שולבו בכך לא רק נוסטלגיה אלא גם אפשרויות מגוונות של התאמה אישית – שפע אפשרויות ללקוח להזמין גוונים, עיטורים קישוטים ומה לא. פיאט הייתה מהראשונות לרכב על הגל הנוסטלגי שופע האפשרויות עם ה-500 החדשה שהוצגה ב-2007. בניגוד למיני, שהחליפה את הדגם היוצא, האיטלקית מפולין לא החליפה את ה-500 ההיסטורית וגם לא היה בה קשר במבנה ל-500 המקורית בה שכן המנוע מאחור.
דעה שניה: ועדת היגוי
על הנייר, הרודסטר ספורטיבית יותר בעליל, אבל המציאות שונה – שלדתה רכה מדי, המתלים לא תמיד עומדים בעומס, ההתנהגות לא צפויה תחת בלימה ובעיקר ההיגוי חד מדי באופן מוגזם סביב המרכז. כל זה מתחבר להתנהגות לא מדויקת תחת עומס. דווקא אבארט 500C מאפשרת לנצל טוב יותר את גבולותיה וליהנות מזרימה ותחושת בטחון – במיוחד בכביש מהיר ואוחז כמו סדום-ערד. תנו לי לבחור רק אחת מהן לסשן-אקשן נוסף, ואני בוחר ב-500.
רוני שטרן
דעה נוספת: לצפונבונית
בקטגוריה הזו, מראה זה הכל – והוא קובע את ניצחונה של הרודסטר. אומנם לאבארט 500C יתרונות בזכות עוד זוג מושבים מאחור לחברות, ומבנה הגג ישמור על הפן – אבל משהו ב"לוק" פחות נכון. הוא מצועצע מדי, יותר מדי "מכונית משופרת" ופחות מדי "מכונית טיילת". למיני יש את המראה הקלאסי הנכון בזכות גג שנפתח במלואו. רק חבל שלפתוח את הגג מצריך כל כך הרבה כוח (אבל בשביל זה יש את הגברים, לא?.
החברה של דין אפפל
