אירטון סנה
גיבורי ילדות הם משהו שכל אחד צריך. להעריץ מישהו, לשאת אליו עיניים ולהגיד וואוו... כזה אני רוצה להיות, זו הדרך לעשות את הדברים! להתפעל מכל צעד, לעקוב, להתווכח עם חברים להם גיבורי ילדות מתחרים. אבל לא חייבים להיות ילדים בשביל להחזיק בגיבור כזה – אפשר להיות נערים, או אפילו מבוגרים. קרוב לוודאי שגם לכם יש אחד כזה היום, גם אם לא הענקתם לו את התואר רשמית. על גיבור הילדות שלי, למרות שלא הייתי כבר ילד, כעסתי הרבה שנים. הוא אכזב אותי בכך שפרש מתפקידו בצורה הגרועה ביותר האפשרית עבור גיבור ילדות. גם היום, כ-18 שנים אחרי היום ההוא, אני זוכר בדיוק איפה הייתי, מה עשיתי, ובעיקר את ההלם. איך יכול להיות שהאיש שהערצתי, צירף עוד תואר לרשימה, כזה שכולם מקווים שלא ישבר לעולם – הנהג האחרון שנהרג מאחורי ההגה בפורמולה 1.
שנים עקבתי אחריו, למרות שבאותה תקופה זה היה הרבה יותר קשה מאשר היום. אבל כמו כל מעריץ טוב, בכל פעם שהיה דיון/שיחה/עיתון שהזכיר פורמולה 1, אני הייתי שם כדי להזכיר שלדעתי יש בתחרות הזו רק נהג אחד – וקוראים לו סנה. אירטון סנה. אבל ביום ראשון, ה-1 במאי 1994, סנה נהרג במהלך מרוץ. אני גיליתי על כך רק למחרת. הייתי בבית, קצת לפני היציאה לביה"ס, ושמעתי קריין אומר בצורה הלקונית השמורה לקרייני חדשות, שנהג הפורמולה 1 הברזילאי, אירטון סנה, נהרג.
הייתי מוכן לכך שיקרו לסנה הרבה דברים, עוד אליפות שחומקת מהיד, שוב מכונית לא תחרותית, עוד איזה מעשה לא ממש ספורטיבי שבוצע על ידו, או כלפיו – אבל על האופציה הזו לא חשבתי, למרות שהיא בהחלט אפשרית בספורט הזה.
אני זוכר את שלושת ימי האבל הלאומי בברזיל, את ההלוויה האדירה ששודרה בטלוויזיה, את הקסדה הצהובה על הארון עם דגל ברזיל, ואת אלן פרוסט, יריבו הגדול ביותר, שהיה אחד מאלו שסחבו את הארון. אני זוכר את גיליון ‘אוטו' שיצא אח"כ, כתבו שמת כמו שחי, במקום הראשון. אח"כ הפסקתי לעקוב אחרי פורמולה 1. לחלוטין. בשביל מה, אם הוא לא שם? לא היה איכפת לי מי ניצח ובאיזה הפרש. השקעתי מרץ בלהבין יותר מי היה האיש. לקרוא עוד פרשנות, לראות עוד סרטון (והסרט האחרון עליו, מומלץ במיוחד), או לחטט בעוד אתר עם מידע. כל כמה שנים קפץ איזה מקור חדש עם עוד מידע שגרם לי לחזור וללמוד עוד על סנה, בהתלהבות מהולה בעצב. כך למדתי עוד ועוד עם השנים (ונתקלתי בלא מעט מידע הזוי) – אני יודע שהיה אדם נפלא מצד אחד, ובדיוק ההפך מכך מצד שני. שידע לתרום לעניים אבל להיות רע בצורה הקיצונית ביותר מאחורי ההגה כלפי יריביו, אבל לא תמיד. כמו במקרה בו עצר באמצע מרוץ, על המסלול, וקפץ החוצה כדי לעזור לנהג שהיה מעורב בתאונה. אני יודע יותר על המכונית שלו היום ממה שידעתי אז. אני זוכר שנים עם מכונית לא תחרותית, ניצחונות בכל פעם שירד גשם, את היריבות מול פרוסט, את העובדה שפספס אליפות בגלל החלטה שנויה במחלוקת של הנהלת ה-F1, ואת העובדה שהיה אישיות שנויה במחלוקת.
צילום: מנהל
באופן לא מפתיע, עבורי סנה היה, ועדיין, נהג ה-F1 הגדול בעולם. כן, גם אני יודע שיש גדולים ממנו במספרים, אם כי גם שם הוא במקום נאה, אבל הוא הגיבור שלי ועבורי, הוא במקום הראשון. אבל אני לא לבד בדעה הזו. רבים-רבים מציבים אותו באותו המקום, חלקם אלופי F1 בעצמם. השאר, מעריצים, מעריכים, חובבי F1, דרום אמריקנים או סתם תושבי העולם שקובעים שסנה היה הגדול מכולם. אבל מכיוון שלא מדובר במדע מדויק, יש כמה שחושבים אחרת. זכותם לטעות.
כמובן שהעברתי לא מעט זמן במחשבות "מה אם". כמה אליפויות היה ממשיך לאסוף ואיך היה נראה הקרב מול שומכאר בהמשך השנים, לאיזה קבוצה היה עובר לנהוג והאם היה שובר את שיא האליפויות של פאנג'יו, שאז היה בלתי מנופץ בעליל. (ומאז נשבר על ידי שומאכר).
גם היום אני לא עוקב אחרי פורמולה 1 באופן אקטיבי. אני כן קורא פה ושם, אבל גם היום, זה לא באמת "זה" עבורי. אבל אני כבר לא כועס עליו, עדיין מאוכזב מהצורה שבה סיים את חייו והפסיק להיות גיבור העל שלי מצד אחד, אך באותו הרגע קיבל את התפקיד לכל החיים מצד שני.
אז אירטון, מזל טוב ליום הולדת ה-52 שחל היום. אני יודע שעבורי, כמו עבור מיליוני אנשים אחרים, אתה עדיין הטוב ביותר. האיש שמצד אחד הספיק המון, ומצד שני יכל להספיק עוד כל כך הרבה יותר.
צילום: מנהל
אז לכבוד יום ההולדת, הנה רשימה, לא קצרה אבל גם לא מלאה, של השיאים של נהג אחד, אירטון סנה:
• מקום שלישי ברשימת המנצחים ביותר. 41 ניצחונות, כאשר סנה התחרה פחות זמן ב-F1 מהמקום הראשון (שומכאר) והשני (פרוסט).
• מקום שני ברשימת המזנקים מהמקום הראשון (בכל הזמנים), עם 40% מכמות המרוצים, לשומאכר שבמקום הראשון יש 24.1%, אבל כמות כמעט כפולה של מרוצים.
• זינוקים מהמקום הראשון ברצף, מקום ראשון ברשימה עם שמונה ברצף (עונות 88–'89'), וגם שני ברשימה, עם שבעה ברצף (90'–91'), אם כי כאן הוא חולק את המקום עם פרוסט ושומאכר.
• זינוקים מהמקום הראשון באותו גרנד-פרי: מקום ראשון משותף, עם 8 (סאן–מרינו) 85'–91' רצוף וב–94'.
• זינוקים מהמקום הראשון באותה עונה: פעמיים במקום השלישי עם 13 פול פוזישן מתוך 16 מרוצים (88'–89'), וגם במקום השביעי עם 10 מתוך 16.
• זינוקים מהשורה הראשונה במרוץ: מקום שני, עם 53% מכלל המרוצים בהם השתתף מה שאומר 87 מתוך 162. שומאכר במקום הראשון, עם 39.9%, 115 מתוך 288.
• זינוקים רצוף מהשורה הראשונה: מקום ראשון, עם 24! (המקום השני, היל, עם 17). מהגרנד–פרי הגרמני ב–88' ועד הגרנד פרי באוסטריה ב-89', כאשר בכל עונת 89' היה בשורה הראשונה.
• סיום על הפודיום: מקום שלישי עם 86 פודיומים.
• הובלה במרוץ שלם: ראשון עם 19 פעמים. השני, ג'ים קלארק עם 13.
• הובלה במשך הקפה אחת לפחות במרוץ: מקום שני, 86 פעמים.
• הובלה בהקפות תוך כדי מרוץ: מקום שני, 2987 הקפות.
• הובלה ארוכה ביותר במרחק במרוצים: מקום שני, 13,676 ק"מ.
• זינוק מהמקום הראשון וניצחון באותו המרוץ: מקום שני, 29 מרוצים. למקום השלישי, פרוסט, 18 בלבד.
• הצעיר ביותר עם שלוש אליפויות עולם. בגיל 31.
• ב-09' מגזין AutoSport הבריטי ערך סקר בין 217 נהגי F1 בהווה ובעבר, והם בחרו בסנה כנהג הגדול ביותר בכל הזמנים.
