רנו קליאו מה שנראה בתחילה כעוד מחאה שתתמסמס ותתפוגג תוך ימים אחדים אחרי כותרת או שניים, הפך למחאה החברתית הגדולה ביותר שידעה ישראל בעשורים האחרונים – ואולי בכלל. ערב רב של מוחים התקבץ ובא אל מחנות האוהלים, וביקור בזק ברוטשילד העלה שלטים בכל תחום כמעט, ממחאה על הזנחת החינוך המיוחד ועד דרישה להקים מחדש את אוסישקין, מגרשה הביתי של הפועל ת"א...
אבל בין כל הדרישות חסרה לנו אחת – הדרישה לניוד בר השגה. כי אחרי דירה, רכב הוא הקניה השנייה בגודלה במשק בית ישראלי ממוצע, ואחת ההוצאות הגדולות ביותר בחשבון השוטף. אבל שוק הרכב שלנו לא חיכה לוו"דלים או וועדות, המהפכה הממונעת החלה כבר בשנה שעברה, עת חדרו לחיינו מכוניות המיני בשישים, שישים וקצת, אלף שקלים. פתאום עם ישראל קלט שאפשר לקנות רכב חדש בפחות, הרבה פחות, מ-100,000 שקל – והוא מת על זה. אבל קטגורית המיני היא קטגוריה מוגבלת מיסודה, עם יכולות צנועות המוכתבות על ידי מימדיה החיצוניים. אז נכון שיש כאלו שרכשו אלטו ותופרים איתה את הארץ מצפת ועד אילת, אבל אם נשאיר בחוץ מזוכיסטים ואוהבי אתגרים, הרי שהקטגוריה הזו מתאימה למי שעיקר נסיעותיו עירוניות – ולבד.
צילום: ניצן אביבי
וכאן מגיע השלב הבא של המהפכה, שחלוצתו היא
רנו קליאו. רנו החליטה להתחיל לשווק את הסופרמיני שלה
בגרסת בסיס עם מנוע 1.2 ליטר ותיבה ידנית במחיר שמלחך את קטגורית המיני מלמעלה, ורחוק מאוד ממה שהציעו בו סופרמיני בארץ עד היום. אז נכון שהיה אפשר להשיג את ה-206+ של פיג'ו במחיר דומה במבצע כזה או אחר, אבל כאן לא מדובר במבצע ולא ברכב מיושן (חביב ככל שיהיה) שזכה לזריקת נעורים. כאן מדובר בסופרמיני מודרנית למהדרין, ובמחיר מחירון רשמי – לא צריך להיות חבר מועדון או להחזיק בקריירה צבאית. רק להגיע לסוכנות ולשלם. האם כאן טמונה התשובה האמיתית לבני הפרולטריון שצריכים רכב שני במשפחה (או רכב ראשון במשפחה צעירה)?
פוסחת על הסעיפיםהקליאו היא לא סתם סופרמיני – היא אחת הגדולות בקטגוריה. איך יתמודד מנוע מעולם המיני – 1,149 סמ"ק, 75 כ"ס – עם המימדים, הוא הנעלם העיקרי כאן. כי זה בעצם ההבדל המשמעותי היחיד בין הקליאו הזו לקליאו 1.6 ליטר האוטומטית שהכרנו עד עכשיו. כמו בגרסה האוטומטית, רשימת האבזור לוקה בפיצול אישיות – יש פנסי ערפל, ציפוי עור להגה ולמוט ההילוכים ואפילו בקרת שיוט(!), אבל אין חלונות חשמליים מאחור (ההתקנה הישראלית מכוערת – שמישהו יקנה כבר סטוק של כפתורים מודרניים בשביל המתקינים!) ואין תאורה למראת האיפור (שיש רק לנוסע). מראות חשמליות ורדיו-דיסק לא מקורי משלימים רשימת אבזור סבירה, גם אם מעט מוזרה. גם בתחום המרווח אין הפתעות, ופסק הדין זהה לשל הגרסה המוכרת – המרווח מלפנים טוב, מאחור יכול להיות יותר טוב, בעיקר אם לוקחים בחשבון את בסיס הגלגלים הענק (258 ס"מ). הפיצוי מגיע בדמות תא מטען נדיב יחסית, שקלט בלי בעיה את עגלת הניסוי שלנו – אחת מדרישות היסוד של כל משפחה צעירה. עיצוב הפנים עבר עדכון קל מאז הפעם האחרונה שפגשנו את הקליאו, והקונסולה המרכזית זכתה לחיפוי בגוון "שחור פסנתר" מבריק ונאה. התוצאה מודרנית ונעימה לעין, גם אם לא מקורית או פורצת דרך, אבל הפלסטיקה קשיחה ומאכזבת למגע.
אבל אמרנו שסימן השאלה העיקרי מרחף מעל יכולות המנוע, אז הגיע הזמן לצאת לדרך. המנוע גמיש ולינארי מאוד, ומוכן לסחוב בלי תלונות כל הדרך מ-2,000 סל"ד ועד הקו האדום, בלי להשמיע קולות מחאה כלשהם, אבל בשום שלב לא תקבלו משיכה חזקה – לא מפתיע בהתחשב במשקל הרכב לעומת ההספק והמומנט שמפיק המנוע הצנום. הדרך הבדוקה והפשוטה לעזור למנוע קטן לסחוב משקל כבד היא בעזרת הילוכים קצרים – ורנו מיישמת זאת באדיקות. השלישי כאן מגיע רק ל-100, ובאותה מהירות בהילוך חמישי יצביע מד הסל"ד הגדול על כמעט 3,500 סל"ד. המנוע אומנם שקט למדי, כפי שכבר ציינו, אולם עדיין מצליח להעביר צליל עסוק אל חלל הרכב, והיד לא הפסיקה לחפש הילוך נוסף כדי להרגיע את הרחש בשיוט, רחש שבולט בעיקר על רקע השקט היחסי מכיוון הצמיגים והרוח. אבל הילוכים קצרים קצרים לא עוזרים לצריכת הדלק – במסלול שרובו נסיעה בינעירונית רגועה התקבלה צריכת דלק של 15 ק"מ לליטר. לא רע אבל יכל להיות טוב יותר.
צילום: ניצן אביבי
התחושה שמעביר המנוע אומנם מעט אנמית, אבל במבחן התוצאה הוא דווקא עומד יפה – לא היתה בעיה לטפס בקצב סביר, למשל, את העליות מיבניאל לכפר תבור, ואפילו לעקוף תוך כדי. זה פשוט דורש תפעול מהיר ותכוף של מוט ההילוכים – ואז יציק לכם תפר בולט בציפוי העור של הידית. בעיר גמישות המנוע וההילוכים הקצרים מאפשרים התניידות זורמת, מבלי להרגיש מחסור אקוטי בכח ולא צריך לשמור את המנוע בסל"ד גבוה כדי להתקדם עם התנועה.
בעיר גם בולטת פעולת המתלים הטובה, שמצליחה לסנן את רב המהמורות, ולא להתרסק גם על הגרועות שבהן. מחוץ לעיר המתלים מצטרפים לשלדה בוגרת לתחושה בטוחה ואוחזת, שלא מתערערת גם בשילוב של רצף שיבושים ופניה. תגובת החרטום להפניית ההגה – בעל התחושה הצמיגית והמעט מוזרה סביב המרכז – מהירה ונחושה, והזנב עוקב אחריו בנחישות, לא מתרגש מנסיונות לפרובוקציות. לא שאנחנו יכולים לחשוב על סיבה טובה להתגרות בקליאו עם מנוע 1.2 ליטר...
ומילת ביקורת אחרונה מופנית למזגן, שהצליח לשמור על טמפרטורה סבירה בתא ותו לא. גם כשהתעקשנו ונשארנו ברמה 3 הרועשת למדי במשך יותר מחצי שעה, לא הצליח המזגן "להקפיא" את התא – לא זכורה לנו בעיה כזו בגרסת ה-1,600.
מובילת המהפכהאחת המשימות הקשות ביותר בסיקור עולם הרכב היא להחליט איך מסווגים מכוניות. האם לפי נפח המנוע, בסיס הגלגלים, המידות החיצוניות, האבזור, הספק המנוע – או בכלל לפי המחיר?
רנו קליאו היא מכונית סופרמיני בכל ההגדרות הקלאסיות, וככזו היא לוקה במנוע אנמי, מרווח לא מרשים מאחור ואיכות חומרים בינונית. אבל מחירה טורף את הקלפים, ומציב אותה מול מכוניות כמו הספארק, ה-i10 והפיקנטו. בהקשר הזה היא פתאום נראית איכותית ומרווחת וביצועיה מתקבלים בהחלט על הדעת. היא אולי מעט פחות זריזה בעיר מחלק מהמתחרות שכאן, אבל נעימה בהרבה בבינעירוני, מרווחת יותר (בעיקר במימד הרוחב) וכשמוסיפים לחבילה תא מטען שמכיל בקלות עגלה, מקבלים – סוף סוף – רכב שיכול באמת לתפקד כרכב למשפחות צעירות במחיר של מכונית משומשת.
צילום: ניצן אביבי
איך תתגלגל המחאה החברתית, ומה יהיו הישגיה, עוד קשה לחזות. אבל לא צריך להיות נביא כדי לדעת כי לקליאו הזו תהיה השפעה ניכרת על שוק הרכב שלנו. הנהירה אל אולמות התצוגה של רנו לא נעלמה מעיני המתחרים, ותוך חודש כבר קמה לה מתחרה בדמות
סקודה פאביה, שמוצעת ב"מבצע עד גמר המלאי" – בלי הגדרה של אותו מלאי –
במחיר של 69,000 שקלים לגרסת הבסיס עם מנוע 1.4 ליטר האטמוספרי. אני מקווה – ומאמין – ששתי אלו לא יישארו לבד בזירה.
הכתבה המלאה תתפרסם בגיליון אוטו הקרוב
