אבארט 500C בעיצוב החיצוני והפנימי של
אבארט 500C יש ככל הנראה סוג מסוים של קסם. אחרי הכל, קשה להסביר כיצד מכונית עם מגרעות כל-כך בולטות מצליחה להיראות כל-כך נחשקת פעם אחר פעם, ולמחוק כל פעם מחדש רשמים לא טובים שמשאירה הנהיגה. וכל זה במכונית מיני ספורטיבית במחיר שווה לכל נפש (בערך), לא באקזוטיקה מוטורית סופר-יקרה.
למבחן הדרכים ה-500C, גרסתה הפתוחה של
אבארט 500, התייצבה בגרסתה המהודרת והיקרה ביותר. מדובר ברמת הגימור הגבוהה, שכוללת תוספת של מושבי עור ופנסי קסנון, ומרכב בשלושה גוונים: חלק תחתון לבן עם חישוקי "17 לבנים יפהיפיים (בכל גרסאות ה-500C, בניגוד ל-500 לה "16 בבסיס), חלק עליון שחור וביניהם פס אדום שהוא בכלל מדבקה ולא מרכב צבוע. מבפנים תמצאו קונסולה לבנה ומושבי עור נאים למראה בצבע חום בהיר, וגם פס אדום - אף הוא מדבקה. ערכת הצביעה הזו מוסיפה 5,000 שקל למחיר ה-500C שנבחנה, רמת הגימור הגבוה שעולה 195,000 שקל.
על התוצאה אפשר לכתוב ספרי שירים, וה-500C נראית פשוט נהדר, עם עיצוב מוקפד ושלל פרטים שקורצים ל
אבארט 500 המקורית. חבל רק שזו כלל לא הוצעה מעולם עם גג נפתח.
הגג כאן, שעשוי בד ונפתח לכל האורך עד לתא המטען, הוא אותו מנגנון חשמלי שפגשנו ב
פיאט 500C. הוא נפתח בשתי לחיצות (שלב ראשון פותח כשני שליש מהדרך), ונסגר בשלוש לחיצות. בלחיצה השלישית תצטרכו להחזיק את האצבע רצוף, אחרת הגג ייסגר מעט. זה נחמד בשביל ליצור את חלון הגג האידאלי בגודלו, אבל קצת מטרד כשפשוט רוצים לסגור לגמרי במינימום לחיצות. מנגנון הגג נראה חסון למדי ופעולתו שקטה, אבל בשני מצבי הביניים (כשהוא לא סגור או פתוח לחלוטין) נשמעים רעשי רוח וקרקושים. מערבולות רוח לעומת זאת כמעט ולא מורגשות כלל.
צילום: תומר פדר
ל
אבארט 500C אותו מנוע 1.4 ליטר טורבו מהגרסה הסגורה, אך הוא מפיק חמישה כ"ס נוספים: 140 לעומת 135 כ"ס. הבדל משמעותי יותר ניתן למצוא בתיבת ההילוכים, שבמקום ידנית היא רובוטית עם מצמד בודד ועדיין חמישה הילוכים. התיבה, שבבסיסה זהה לזו של פיאט 500, נהנית מתוכנית העברת הילוכים מהירה ויעילה יותר, אך עדיין סובלת במידת מה מתופעת הטלטול האופיינית לתיבות מסוג זה. עם זאת, לטעמנו היא בהחלט מתאימה באופיה המכני והמעט גס לאופי הכללי של ה-500C, ומעניקה תחושת מעורבות בנהיגה גבוהה יותר מתיבות כפולות מצמד. גם התפעול מההגה באמצעות המנופים הגדולים עובד היטב.
אבארט מבטיחה ביצועים דומים לאלה של ה-500 הסגורה, עם מיאוץ מעמידה ל-100 קמ"ש בתוך 8.1 שניות (לעומת 7.9) ומהירות מרבית זהה של 205 קמ"ש. על הכביש ה-500C מרגישה מעט עצלה ביציאה מהמקום עקב התגובה האיטית ותחושת ההחלקה של התיבה. אבל העברות הילוכים מהירות (במצב ספורט, שמעניק גדישת יתר, מחדד את תגובת המצערת ומקשיח את ההיגוי) וגמישות המנוע (21 קג"מ ב-2,000 סל"ד) מעניקים בסופו של דבר ביצועים טובים. גם תצרוכת הדלק לאורך המבחן הרשימה, עם תשעה ק"מ לליטר בחלקים הדינמיים ובעיר, 13 בנהיגה בינעירונית רגועה יחסית ו-11 ק"מ לליטר במסלול משולב.
למרות אובדן הגג ועלייה של 40 ק"ג במשקל, ובזכות שמירה על קורות האורך, ה-500C לא מרגישה שונה באופן משמעותי מה-500. למעשה, ספק אם מרביתנו נבחין בהבדלים בלי לנהוג בשתי הגרסאות זו לצד זו. וכך, בנהיגה ספורטיבית מתגלה אותה מכונית מהנה, עם כמות מכובדת של אחיזה בכבישים טובים, אותה רגישות לבלימה בגלל בסיס הגלגלים הקצרצר (230 ס"מ) ואותו היגוי אילם. ההיגוי מתקשה משמעותית בשימוש במצב ספורט, אך תוספת המשקל לא תורמת לתחושה ומעניקה לו הרגשה מלאכותית. מצב ה-TTC, שמשתמש במערכת בקרת היציבות כדי לדמות דיפרנציאל מוגבל החלקה על-ידי בלימת גלגל פנימי בפניות, מאפשר יציאה מהירה מאוד מסיבוב בלי דרמות או לוחמת הגה, אך גורם לתחושת היגוי מלאכותית ולא אחידה עוד יותר.
צילום: תומר פדר
בסופו של דבר, נדמה שמצב הנהיגה המהנה והקרוב ביותר לתחושה טבעית הוא כאשר כל העזרים (ספורט ו-TTC) מנותקים. חבל רק שאז מאבדים את גדישת היתר ואת תגובת המצערת החדה יותר, שדווקא עוזרת מאוד. בקרת היציבות, שלא ניתנת לניתוק, מאפשרת הרבה מאוד משחק בכביש חלק, אפילו ספין פוטוגני יתאפשר בקלות יתרה, אבל בכביש אוחז היא נכנסת מוקדם יחסית וקצת פוגעת בחגיגה. תוסיפו לכך היגוי בינוני מאוד ותקבלו תחושת נהיגה בסימולטור אבארט בכבישים אוחזים, במקום נהיגה במכונית של ממש. ובמהירות נמוכה חסרה לנו מעט תחושת תזזיתיות ותגובה ישירה, בעיקר בגלל אותו היגוי מנותק וקצת איטי.
עקיצה בגב
והבעיות לא נגמרות כאן. כיול מתלים סופר-נוקשה מוביל לא רק לנוחות נסיעה לא טובה במרבית הכבישים, אלא גם לערעור היציבות בפניות משובשות. למרות הקופצנות הרבה, והצורך למשל לעבור פסי האטה ושיבושים רוחביים גדולים במהירות זחילה (או להמר שהבום ששמעתם לא יחייב כיוון-פרונט), ה-500C לא גורמת לכאבי גב בזכות המושבים הנוחים – אך היא תעייף אתכם במהירות, במיוחד אם אתם נוהגים בדרכים עירוניות.
ואם כבר נגענו במושבים, נציין כי מושבי העור הנאים כאמור נוחים, אבל רק אם אתם רזים למדי. כותב שורות אלה, שגובהו ממוצע ומשקלו מכליל אותו בקטגוריית המשקל התקין, סבל ממושב צר מדי שתמיכת הצד שלו הכאיבה לירכיו אחרי חצי שעה של ישיבה, למרות שגב המושב דווקא התאים למידותיו. ביותר משמונה שנות עבודה ככתב רכב, זו ללא ספק פעם ראשונה שנתקלתי במצב בו מושב צר מדי לישבני - נקודה שכדאי ותבדקו בנסיעת מבחן לפני שתרכשו את גרסת מושבי העור, בתקווה שמושבי הבד מציעים מרווח עדיף.
צילום: תומר פדר
אבארט 500C היא מכונית בעלת נוחות נסיעה לקויה, התנהגות כביש לא מהוקצעת, מושבים שלא מתאימים לנהגים רחבים, היגוי לא מתקשר והיא עולה כמעט 200,000 שקל. למרות זאת, היא עדיין מהנה לנהיגה בחלק מהתנאים, האבזור עשיר למדי וכולל בקרת אקלים, גג נפתח, מערכת שמע עם חיבור בלוטות' ו-USB ואת אחד מהעיצובים המוקפדים והסקסיים ביותר בצד הזה של חצי מיליון שקלים.
אז האם יש פה מקרה של קנקן מדהים עם תוכן מדהים פחות? התשובה היא בהחלט כן, אבל זו השאלה הלא נכונה. כי בכל פעם שתצאו מה-500C, ותזרקו את המבט הזריז הזה שכל בעל רכב עושה אחרי שהוא חונה כדי לוודא ש"הבייבי עוד שם", לא תזכרו שהרגשתם כל בור בדרך, או שההיגוי לא שידר לכם כל מה שרציתם, או שבקרת היציבות לא מתנתקת. פשוט תרצו להסתובב ולנהוג בה עוד.
תודה לפרו-קארטינג קרית אונו על הסיוע בצילומים
