זירת התאונה בה נהרג טל שביט (צילום באדיבות hnn.co.il)
הידיעה הראשונה שקראתי הייתה ב'ישראל היום', קצרה ותמוהה: טל שביט, קבע דו"ח חקירה לעומק שפרסמה עמותת אור ירוק, נהרג בהחלקה לאחר השכבה. פניתי לדובר אור ירוק וביקשתי את הדו"ח, אגב הבעת תמיהה על אותו עניין החלקה, ואז נאמר לי כי "הדוח מושעה". למחרת היום קראתי ידיעה ארוכה יותר ב'דה מרקר', והיו בה עוד כמה דברים, ובכן, תמוהים. באתר 'מוטו' התפרסמה התייחסות מפורטת לדברים שנכתבו בדו"ח, והדברים שצוטטו ממנו, היו בחלקם תמוהים; בחלקם האחר מופרכים.
קיבלתי את הדו"ח, קראתי, התחלתי לסמן – והמרקר כמעט נגמר. זה היה בלתי נתפס. היו בדו"ח הזה שגיאות במספר שלא ייאמן (מעבר לעברית העילגת וטעויות האיות), החל מעניינים קטנים ושוליים (אך כאלה המפגינים כי חוקר התאונות עתיר התארים לא ממש מעודכן או לא בדק בפועל), עבור בכמות מרשימה של בעיות יסוד מהותיות בניהול החקירה ובמהותה, וגמור בתיאור התאונה וסיבותיה, כולל התעלמות שלא תיאמן מפעולות הנהג עם קרות התאונה עצמה. ואז, הגיעה הקביעה הכפולה: לרוכב לא היה מושג ומעל לכל זאת – בעיוות שאין משלו – חובר הכל לתקנה המתייחסת לנהיגה במצבי שכרות, סימום ואי שליטה פיזית. לא פחות.

את מה שציינתי במרקר העליתי עלי מחשב (באותיות נטויות), התייחסתי לדברים באופן ישיר והמשכתי לסעיף הבא. מכיוון שהעיוות המקצועי התחרה רק בשערוריית ההכפשה בקשר לטל, מצאתי לנכון להעביר את הטקסט שלי לאבי נאור, יו"ר עמותת אור ירוק. בנוסף, מספר ימים מאוחר יותר, העברתי לו גרסה חדשה על סיבות התאונה. לצערי, מר נאור בחר שלא להגיב.
אז הנה לפניכם ציטוטים מאותו דו"ח אומלל, והתייחסותי. אם אור ירוק לא רוצה להגיב, לפחות תדעו אתם את האמת:
"דו"ח חקירת עומק" (עמ' 1)
זו אינה חקירת עומק. כפי שנראה, אין בה דברי הנהג, והצוות אף לא פגש בו; תיאור האירועים עובר לתאונה התקבלו מפי עד מומחה שהנהג המעורב שכר; תיאור האירועים עובר לתאונה ביחס לאופנוע (השכבה) מנותק לחלוטין מהאזור בו אירעה התאונה (קו ישר); נספחים כמו תרשימי המקום, כולל תרחישים אפשריים וניתוחם, חסרים לגמרי; ניתוח של מחדל נהיגה של הנהג (גם כאפשרות) אינו קיים; ניתוח הרכיבה, ההקשר, ההטיה (השכבה) ועוד כולל הרבה מאוד כשלים מהותיים.
(זאת מעבר לעובדה שחקירה לעומק, בוודאי וולונטרית, אינה אפשרית, מכיוון שאין לה מעמד בחוק: אין חיסיון ואין יכולת לקבל כל מידע אפשרי).

"תאונת הדרכים שהתרחשה בתאריך 11.3.11" (עמ' 2)
תאונת הדרכים אירעה ב-2.3.11 – תשעה ימים קודם לתאריך הנ"ל. לכאורה, טעות הקלדה – ובהינתן העברית הקלוקלת והשגויה לאורך כל המסמך, עניין קטן הוא – אלא שארבעה דברים מעלים את החשש שמא אין מדובר בטעות תמימה: 1. תאריך הבדיקה (14.3); 2. העובדה כי בפני החוקרים הוצגה גרסה מסודרת של הנהג המעורב, המסירה ממנו כל אחריות; 3. בתוך פער הזמנים האמיתי היו שני גלים של גשמים כבדים במיוחד; 4. והנה דוגמה ומופת לעיוותים, יחד עם תיאור מגמתי של צד אחד: בתיאור התאונה (עמ' 15) נרשמה התעלמות מוחלטת ממה שמופיע בתרשים (במצגת התמונות), ובו מדובר על עצירת המכונית בשול הימני ביציאה מהעקומה. כלומר: בתיאור האירועים הכתוב אין כל התייחסות למה שהתייחסו אליו במרומז מאוד במקום אחר (מעט מוזר, או שלא, בהינתן העובדה כי מדובר בעניין החשוב ביותר באירוע הזה).
"בדיקת זירת התאונה ביום 14.3.11" (עמ' 6)
צריך עזות מצח לבוא לזירת תאונה 12 ימים לאחר שאירעה, כאשר מזג האוויר היה כה גשום, לשייך סימנים מסימנים שונים לאותה תאונה בדיוק – ואפילו לא להתייחס לכך.

"נתונים שנתקבלו מנהג הפרטית על-ידי חוקר המיועד לשמש מומחה הגנה במידה ויוגש נגד נהג הפרטית כתב אישום" (עמ' 6)
המושג "נתונים" הוא, ולא בפעם היחידה כאן, שימוש במושג עם משמעות מסוימת מאוד – אובייקטיביות, מדידה – לצורך אחר. ממתי נהג מעורב מספק נתונים לתאונה? בנוסף, נתונים של ממש לא מצאנו: היכן בדיוק עמד בפעם השנייה? מה עשה ואיך כאשר התכוון לעלות על אי התנועה המצויר? באיזו מראה הסתכל? מה ראה? באיזה אופן יצא מהמקום?

העובדה כי מי שדיבר היה עד מומחה שאמור להיות עד הגנה, ולא הנהג, היא שערורייה בפני עצמה: ראשית, מכיוון שאלה לא דברי הנהג, לא מדובר בעדות אותנטית. דבר שני, מכיוון שאלה דברים של מומחה, וסביר כי העדות המקורית של הנהג עברה "תרגום" מקצועי. כמו כן, מדובר בעד הגנה, וה"תרגום" עשוי להיות מוטה באופן חד-כיווני. כמו כן, לא צוין מתי נשאלו השאלות, כלומר כמה זמן עבר בינן לבין התאונה. בהתחשב בכך שמשפט עדיין לא התקיים, ברור כי כל מידע מטעם הנהג הוא בעייתי, בוודאי כאשר הוא יכול להפליל את עצמו. ומעל לכל: העד המומחה עובד עם החוקרים הנכבדים. לכך אין גילוי נאות.

החוקרים, בנוסף, לא דיברו עם אנשי מקצוע בתחום הרכיבה. הידע שלהם (כפי שארחיב בהמשך) לוקה בחסר בלשון המעטה.
"ניתוח התאונה התמקד בבדיקת מקום האימפקט בתאונה ומשמעותו, בניתוח סימנים שנמצאו על הכביש..."
לאור מה שנאמר בהמשך על החלקה בהשכבה, עולה כי מקום הפגיעה לא זכה להתייחסות בהתאם, ולחילופין אין משמעות לקביעה כי הייתה החלקה בהשכבה. ניתוח סימנים על כביש כזה, לאחר שני סבבי גשם ו-12 יום שחלפו מהתאונה, חמור במיוחד מכיוון שאינו זוכה להתייחסות או הסתייגות בהצגת הדברים. השימוש במושג "תקן" (צבע ושוליים) בדו"ח שכזה, כאשר החברה הלאומית לדרכים פועלת לפי ההנחיות, תמוה לאור המשמעויות השונות של מושגים אלה בכל הקשור לחובת ביצוע.
"התאונה קרתה על אי התנועה המצויר" (עמ' 7)
לא ממש מסתדר עם מיקום הרכב כל כך קרוב למפרדה.
(על כביש חמש): "...לפני שהם נכנסו לרמפה, בנוי מ-3 נתיבי נסיעה" (עמ' 7)
לא רלוונטי לתאונה, למיקומה, למצב לפני התאונה. לכלום. מסך עשן, ולא בפעם היחידה.
"לא נמצאו תמרורים המורים על הגבלת מהירות בעקומה הספציפית הזאת" (עמ' 7)
בפעם הראשונה, ממש לא האחרונה, עיוות של מקום התאונה – וכפי שנראה בהמשך יש לכך סיבה עילאית. העקומה מסתיימת כ-120 מטר לפני מקום התאונה. אין צורך בתמרורים.

"בדיקת זירת התאונה מראה שרדיוס הרמפה הנו של 231 מטר" (עמ' 7)
שוב: לא רלוונטי. התאונה, בהינתן המרחק מקצה הפנייה, אירעה בקטע ישר. מנגד, אין התייחסות למבנה המיוחד של הרמפה המשפיע על הראות (על כך בהמשך).
"בזירת התאונה נמצאו" (עמ' 8)
1. "חריצים על הכביש"
2. "סימני צמיגים על הכביש"
מה יכולים החוקרים הנכבדים לדעת על מקור החריצים? האם הם למדו מהצילומים? מהביקור שלהם?
"רוחב הרכב (165 ס"מ)" (עמ' 9)
לא בפעם היחידה: נושא שאינו קשור ישירות לעניין עצמו, אך המפגין חוסר ידע בסיסי בנושא פשוט; רוחב הרכב הוא 178 ס"מ. גם לא יודעים, גם לא בודקים.
"האופנוע... יובא לצורכי בדיקה... מערכות ייחודיות, כגון מערכת בלימה המבוקרת על-ידי ABS למניעת נעילת גלגלים וכן מחשבי ניהול מנוע" (עמ' 9)
כמו שנאמר לעיל: ידע ומידע הם לא הצד החזק של החוקרים המומחים: האופנוע, כמו כל רכב המגיע לישראל, יובא לצורכי מכירה. להצהיר כי ABS, גם באופנועים, היא מערכת ייחודית, היא עוד הפגנת בורות בתחום. לדבר על מחשב ניהול מנוע כעל מערכת ייחודית זה מופרך, ולכתוב את זה ברבים זה ריבוי המופרכות. ובעיקר: לא ברור גם מה הקשר בין הנ"ל לבין הנושא כאן.
"אופנוע חדש שעומד להיות מיובא לישראל" (עמ' 9)
ושוב: החוקרים הנכבדים לא ממש טרחו לבדוק, ונראה שהם לא באמת יודעים איך דברים מתנהלים בתחום זה. האופנוע הזה, כמו כמעט כל רכב המגיע למבחן דרכים אצל עיתונאים, עבר תקינה ועומד למכירה באולם התצוגה, ויש סבירות גבוהה ביותר כי כלים כאלה כבר נמכרו (נבדק? גם זה לא).
"שדה הראיה המרבי של נהג הפרטית אחורה היה כ-150 מטר, ושל רוכב האופנוע קדימה היה כשל 180 מטר" (עמ' 10)
שדה הראייה של הנהג לאחור – מאיזו נקודה לאיזו נקודה? אם הרכב נפגע בעמידה כשהוא על אי התנועה, מה זה חשוב? הרי אם עמד על אי התנועה, עקרונית היה יכול לבוא מכביש 4, ואז יש לו שדה ראייה גדול יותר...
איך נבדק שדה הראייה? מאיזה מקום משוער של הרכב ועל סמך מה? האם שוחזר מה יכול הנהג לראות דרך המראות? האם החוקרים עמדו על כך שבגלל המיקום על השוליים – עניין שהם מתעלמים ממנו לחלוטין בתיאור התאונה – יחד עם התייחסות לסוף העקומה, מה שרואים במראת אמצע לא חופף את מראת שמאל, גם למרחק גדול יחסית של 100 מטר (בשונה בנהיגה רגילה)?

"שדה ראייה זה מאפשר זמן של כשש שניות לנהג הפרטית ומעל שבע שניות לרוכב לזהות את הסכנות ולפעול למניעת התאונה" (עמ' 10)
מה הקשר? איזה סכנות היו צפויות כאשר הרוכב יצא מהעקומה ולפניו קטע כביש ישר עד להתמזגות? הלא אחת מהשתיים: 1. הרכב יצא מהשול הימני לעבר אי התנועה, חצה שני נתיבים כאשר האופנוע היה קרוב אליו, מה שגרם לתאונה; 2. הרכב, כדברי החוקרים המלומדים, עמד על אי התנועה, מחוץ לנתיבי הנסיעה, והאופנוע פגע בו בגלל שהרוכב איבד שליטה. שדה הראייה דרך מראת שמאל הוא כ-120 מטר; גם שדה הראייה של הרוכב (קו ישר לעבר מיקום הרכב החונה בשול), אינו גדול בהרבה.
"בסמוך לפני מקום התאונה נמצא חריץ עמוק בכביש" (עמ' 10)
והחוקרים יודעים ממה הוא נגרם?
"לדעתנו, על סמך הסימנים ומיקום כלי הרכב לאחר התאונה, התאונה קרתה על אי התנועה עצמו" (עמ' 10)
לא סביר לגמרי. המרחק בין קצה המפרדה לרכב הוא שמונה מטרים – מה שמחייב, בהינתן המפרדה והפגיעה הישירה בדלת הרכב, את הרוכב לפנות מהנתיב לעבר הרכב ולהיכנס ניצב לשם. למה שיעשה את זה אם הרכב עמד שם?
"כשהוא בנסיעה על הרמפה, במצב המוגדר על-ידי רוכב אופנוע כ'השכבה'" (עמ' 11)
לדעת כל, התאונה אירעה באזור אי התנועה המצויר. אזור זה הוא כ-120 מטר אחרי סוף העקומה; אזור זה הוא קו ישר באורך הניכר הנ"ל. באזור כזה אין השכבה, אין סיום של השכבה, אין דבר שמזכיר, קרוב, המשך או כל דבר הקשור להשכבה. קביעה זאת, כאילו עובדה, היא עיוות מוחלט של אזור התאונה ואופי הרכיבה הרלוונטי שם. זו אחת מחצי קביעות במסמך זה שרק היא לבדה מספיקה לפסול אותו לגמרי. וכאמור לעיל, בהינתן המפרדה, עניין זה הוא מופרך לגמרי.
"הגלגל הקדמי של האופנוע עלה על פס הצבע הלבן... מאחר ומקדם החיכוך של הצבע נמוך מאשר מקדם החיכוך של האספלט, זווית המגע בין הגלגל לכביש השתנתה" (עמ' 11)
כלומר: גלגל האופנוע, שהיה לדבריהם בהשכבה, עלה על צבע חלק יחסית. כאמור, האופנוע לא יכול היה להיות בהשכבה במקום זה; בנוסף, סימון קצה נתיב שמאל הוא ברוחב חסר משמעות מעשית, גם אם מקדם החיכוך נמוך יותר.
"האופנוע נע מרחק קצר במצב זה, כלומר באובדן שליטה, לאחר מכן הוא פוגע בדלת הנהג של הפרטית" (עמ' 11)
...מה זה מרחק קצר? בערך? מה היה תוואי התנועה שלו? בערך?
"ניתן לקבוע שלאחר התאונה הפרטית נדחפה וסובסבה בכ-40 מעלות, כך שהיא נעמדה במצבה הסופי, בזווית חדה על אי התנועה" (עמ' 11)
אם לאחר הפגיעה בדלת שמאל המכונית עמדה בזווית של 40 מעלות – איך עמדה לפני הפגיעה? אם האופנוע פגע במכונית בשמאלה, בעודה עומדת, ולאחר מכן היא הגיעה לזווית 40 מעלות, הייתכן ועמדה בזווית חדה בהרבה קודם? אם כן, איך הגיעה לזווית עמידה כזאת מנסיעה בנתיב? אם הגיעה בזווית חדה מהשול, מדוע אין התייחסות לכך?
"האופנוע נפל ונשכב על הכביש כשהוא ממשיך בתנועה כך שצדו הימני משתפשף בכביש, עד שהגיע למצבו הסופי" (עמ' 11)
אם נפל ונשכב על הכביש, איך היה במצב השכבה – כאשר ברור כי בין לבין פגע בדלת שמאל של הרכב במצב ישר? האם החוקרים הנכבדים יודעים מהי השכבה? אם כן – מה שכתבו שגוי; אם לא - למה כתבו על עניין זה? אופנוע המאבד אחיזה בהשכבה "נמרח" על הכביש, לא פוגע בדלת כשהוא ניצב לכביש.

"יש סימנים ברורים לכך שהאופנוע נע על הכביש שהוא שוכב על צדו הימני" (עמ' 13).
מהם הסימנים הברורים? מה המרחק? מה הזמן? מה פירוש נע על הכביש בשכיבה, אם עדיין לא הגיע למקום שגורם להחלקה? אם כן, איך פגע בדלת הרכב בניצב לכביש? איך האופנוע נכנס בין קצה המפרדה לדלת הרכב העומד בהשכבה? מהי הזווית לכך?
(בהקשר לרוחב השול): "רכב פרטי ממוצע הינו ברוחב של כ-1.6 מ'" (עמ' 13)
לכאורה לא רלוונטי, אבל טיהור הנהג והעברת האחריות למע"צ במקרה הזה הוא ממש לא לעניין. ושוב: החוקרים הנכבדים מפגינים חוסר ידע בסיסי מעורר חמלה; רוחב ממוצע של 1.6 מטר? כפי שמופיע בעוד מקרים רבים בדו"ח, משהו בסיסי ביותר בהיכרות עדכנית עם העולם הרכב חסר באופן שיטתי.
"בדיקת האופנוע, לרבות צילומי האופנוע מזירת התאונה, מראים כי הגלגל הקדמי שלו נע על הצבע הלבן שעל הכביש" (עמ' 14)
איזה צבע לבן על איזה כביש? על אי התנועה? מה המרחק? איך הגיע לשם?
"ההחלטה שלא לעצור את הרכב על אתר, עם הישמע הרעש הייתה סבירה ומתבקשת נוכח השוליים הצרים סמוך למגרשי הטניס. עצירת הרכב במקום זה הייתה מסוכנת לנהג הפרטית ולסביבתו בהתאם למה שתואר בדיון ממצא הדרך לעיל" (עמ' 15)
מה הקשר בין השוליים שליד מגרשי הטניס ובין אזור התאונה? האם החוקרים כבר טורחים לעדכן את כל מי שצריך לעדכן אותו בדבר "היסוד הנפשי" של הנהג המעורב? האם העניין כאן הוא בנהג שלא יכול היה לצאת מהרכב ועל כן תובע את מע"צ? זאת ועוד: רוחב השול מיד לאחר מגרשי הטניס הוא שלושה מטרים ושבעה ס"מ. האם החוקרים הנכבדים בדקו?
"אלא שגם ההחלטה לעצור את הרכב על אי התנועה המצויר איננה עדיפה" (עמ' 15)
מלאכת מחשבת של תיאור חסר, מעוות ומיתמם: 1. השוליים שליד מגרש הטניס; 3. אי התנועה שהעצירה עליו אינה עדיפה – ומה חסר? כן, סעיף 2, ההוא שמספר שהנהג עצר בשול הימני ליד אי התנועה, אותו מקום ממנו יצא לאי התנועה. אין בתיאור התאונה התייחסות לעצירה בשול שליד אי התנועה (מה שמופיע רק בנספח התמונות). הייתכן והעובדה כי דווקא עניין זה לא צוין כאן, כי נרשם תיאור לא רלוונטי על השול הראשון ונרשמה נזיפה על העצירה באי התנועה – לכל אלה יש מטרה?

"לפי מה שפורסם באמצעי התקשורת" (עמ' 15)
אחת מהשתיים: או שמה שהתפרסם באמצעי התקשורת אודות ההקשר הרחב ביותר של התאונה – טל שביט ברכיבת מבחן – ידוע למומחים, ואז כדאי שידעו במה מדובר, כולל מהי רכיבת מבחן ומיהו טל שביט בהקשר זה. או שייגשו לניתוח התאונה בלא כל הקשר חיצוני.
"דבר המעורר ספק באשר להכרתו את הכלי עליו רכב – מודעותו למגבלותיו ולהתנהגות הכביש שלו" (עמ' 15)
דבר המעורר ספק באשר להכרותם של המומחים ולו עם מרכיב אחד של ההקשר הנ"ל. ההישג של משפט זה הוא בכך שהוא מופרך בכל קנה מידה, לא עניין של מה בכך במסמך הזה. טל שביט בחן לפחות מאות רבות של אופנועי כביש, הכיר את כל הפיזיקה הרלוונטית באופנועים וברכיבה – ועשה זאת מאז תחילת שנות השמונים, כלומר: כשלושים שנה. זאת, בנוסף לקורסים מתקדמים שעבר, שהוסמך להעבירם, לרכיבה במסלולי מירוץ, בכתיבה על יסודות הרכיבה ועל רכיבה מתקדמת, בשותפות עם גורמים, כולל במשרד התחבורה, שעסקו בכך.
"בנסיבות אלה, ייתכן כי אופן נהיגתו הייתה בניגוד לתקנה 26" (עמ' 15)
זה מעניין. ומה אומרת התקנה?
"אדם שמתקיים בו אחד מאלה לא ינהג רכב
1. הוא שרוי במצב העלול לסכן עוברי דרך
2. הוא נתון תחת השפעת סמים משכרים או משקאות משכרים
3. הוא אינו מסוגל לנהוג ברכב בביטחון סביר מחמת מצב נפשו או מחמת חולשה או ליקוי גופני
4. הוא במצב השולל ממנו את השליטה ברכב או את ראיית הדרך והתנועה בה".
הנה יצא המרצע מן השק. יכול היה כבוד השופט בדימוס להצביע על תקנה 21 (ג'); אפשר היה לבוא ולטעון עוד טענות בהקשר של עבירה על תקנות תעבורה כאלה ואחרות. אלא שמה שנעשה כאן, הוא בתחום הקרוב למעשה נבלה. הרי האמור לעיל אינו מתייחס לשגיאה, טעות, הסחת דעת או, לטעמם של מחמירים אפשריים, לעבירת נהיגה מודעת על תקנה אחת או אפילו מספר תקנות.
הטענה כאן – הוצאת דיבה כפשוטה, ונתעבת מכיוון שהרוכב אינו יכול להגיב – היא שאין מדובר בכל מעשה/מחדל תעבורתי מצוי. מי שרכב, מעלים המומחים הנכבדים את האפשרות, היה במצב נפשי או גופני לא כשיר, ממש כמי שצרך סמים. ועבר על הוראות תקנה זאת במודע.

"תמרון ההשכבה אותו ביצוע רוכב האופנוע דורש מיומנות ובקיאות בפרטי הרכב, לרבות כאלה הנוגעים לסוג הצמיגים המותקנים בו, משקלו העצמי (מדובר באופנוע כבד) ושאר המרכיבים המצויים בו. כך למשל על דופן שמאל של האופנוע שנותרה שלמה מצוין כי מותקנת בו מערכת למניעת גלגלים (ABS)" (עמ' 16).
ושוב, חוזרים החוקרים הנכבדים, ומפגינים קבל עם ועדה שאין להם ולו שמץ של מושג במה שהם כותבים. החוצפה היא שהם, נטולי המושג, סחים ולא לפי תומם דווקא בתחום שבו התמחה טל שביט ועשה זאת במשך עשרות שנים בקנה מידה בין לאומי. מעבר לביטוי העילג "אופנוע כבד" – האם סביר שרוכב בעל ותק שבוחן אופנועים על-מנת לכתוב עליהם, לא יודע איזה צמיגים מותקנים שם? והיה שם ABS? באמת? מה כבודכם אומר? אפילו רואים את זה בכיתוב על האופנוע? ומה זה שייך לעניין? והאם סביר שטל שביט לא ידע את זה? האם בדקו המומחים את ידיעותיו של האיש שהם – חסרי הידע – מצאו לנכון להתייחס ליכולותיו ולידע שלו?
"בנסיבות אלה סבור הצוות כי הממצאים בשטח המעידים כי האופנוע החליק על צדו ללא שליטה עד למקום האימפקט עם הרכב החונה על אי התנועה – מתיישבים ומוסברים על ידי השילוב של מהירות ביותר (הרבה מעל המותר. המהירות נקבעה ע"י חישובים של תנע שקיבל הפרטית כתוצאה מהתנגשות האופנוע). עם היותו של האופנוע בעקומה" (עמ' 16).
מ.ש.ל. האם האופנוע היה בעקומה עובר לתאונה? לא. האם אזור התאונה הוא קטע ישר? כן. האם סתירות אלה מפריעות למומחים הנכבדים לסכם את הדו"ח באופן שאינו קשור בכל דרך למקום? ממש לא.
רגע, רגע, רגע. זה לא בסדר? אין מעבר מכונית בין נתיבים? יש טענה על השכבה שאין לה שחר? זה לא מסתדר עם פגיעה ניצבת ברכב? אין בעיה. יש לנו תיאור אחר.
ואכן, בפגישה מאוחרת בין אנשי מועדון האופנועים, פרדר ומלמד באה לה תיאוריה חדשה. "המכונית חצתה את הנתיבים לרוחב. רגע לפני שעצרה על אי התנועה הגיע האופנוע במהירות. הרוכב ניסה להפוך כיוון כדי לחמוק על אי התנועה משמאל למכונית. בזמן הפיכת הכיוון איבד הגלגל הקדמי אחיזה כתוצאה מהשינוי במקדם החיכוך של הקו, ושינה כיוון קדימה אל המכונית. כאשר פגע במכונית בהטיה והחלקה, הזדקף האופנוע על הפח של המכונית, גירד אותה לכיוון הפרונט, וניתז ממנה מזרחה".
ובקיצור: האופנוע הזה יפגע במכונית עומדת על אי תנועה כך או אחרת. לא יעבוד עם תיאור חסר ומופרך אחד? תובא כבר אפשרות אחרת, מדהימה לא פחות.
מה שמביא את כל העניין הזה לתחומים באזורי התמוה: אין תרשים מוחשי לאפשרות הראשונה; אין תרשים מוחשי לאפשרות השנייה; אין הסבר לתיאוריה החדשה; אין הסבר מהן הסיבות שגרמו לחוקרים לשנות את תרחיש התאונה עצמה. פשוט אין. משל עסקינן בנפתולי רוח האדם.
1. "לשפר התשתית במובן של חיוב ... כך שיעמדו ברוחב התקני של 3 מ' לפחות" (עמ' 17).
 2. "לחייב... לצבוע את התמרורים על הכביש (צביעה על הכביש) במצב בעל מקדם חיכוך זהה לזה של הכביש, הן כשהכביש יבש והן כשהכביש רטוב" (עמ' 17).
3. "להוסיף למערכת ההדרכה של רכיבה על אופנועים פרק הדן בסיכונים מיוחדים ובדרכי יציאה ממצבי חירום על ידי הימנעות מכניסה אליהם" (עמ' 17).
שיפור תשתיות זה דבר מבורך תמיד, עמידה בתקן לא כל שכן, וזה חשוב תמיד לציין את זה, גם בעניין הרחבות שוליים. מה לזה ולתאונה עצמה? הנהג היה במצוקה? אז הנה נעביר קצת אחריות למישהו אחר – וגם נמלא ממצוות "החקירה לעומק". ושוב: בקטע הרלוונטי בכביש 5, רוחב השול הוא כן שלושה מטר (ועוד קצת).
צביעה בצבע ראוי זה מצוין, והנושא כנראה בטיפול. החוקרים הנכבדים, הרי לא אמרו דבר על התנהלותו של הרוכב שנהרג, זוהי הרי חקירה לעומק – פרט לכך שקבעו שהוא רכב במהירות מאוד מופרזת, לא היה לו מושג בכלי עליו רכב וברכיבה, ובעיקר היה במצב נפשי לא ראוי. הישג? בהחלט; היתממות וצביעות בתחום לכאורה טכני, זה דבר ראוי להערכה.
ומהם, כבוד החוקרים הנכבדים, סיכונים מיוחדים? מהם אותם מצבי חירום? ואיך אפשר לא להיכנס למצב חירום, אם נאמר, זה נגרם על-ידי נהג שסגר את הנתיב בפניהם מכיוון שפשוט לא הבחין בהם? ומנגד, איך היה מצב חירום, אם רכב עמד לתומו על אי הפרדה?
האם החוקרים מכירים את בעיות הנראות של אופנועים? את בעיות שדה הראייה של מראות בכלי רכב? לפי הידע העדכני שלהם, לא בטוח.
סיכום קצר
א. האפשרות שהנהג עמד על השול הימני, והחליט מסיבותיו שלו לעבור לאי התנועה ולא ראה את האופנוע המתקרב שפגע בו – לא רק שאינה נשללת לאחר בדיקה; היא אפילו לא מוזכרת בדו"ח(!!!). כדי שלא להזכיר אפילו אפשרות זאת, מתעלמים החוקרים פעם אחר פעם מהעניין הפשוט הזה: איך הגיע הרכב לאי התנועה? ואם זה לא מספיק, בלא מעט מקרים הם מפזרים מסך עשן לא רלוונטי כדי שלא להתייחס לעניין זה.
ב. לא עצרו החוקרים הנכבדים כאן, אלא קבעו כי הרכב עמד במקומו על אי התנועה כאשר התאונה התרחשה. משקבעו זאת, נותר רק לקבוע כיצד פגע האופנוע ברכב שעמד מחוץ לנתיב התנועה. לצורך זה עיוותו לחלוטין את מקום התאונה ביחס לפנייה שלפניה, וכדי לתאר את האירועים קבעו כי האופנוע החליק (בגלל ההשכבה) ואז התיישר (הפגיעה בדלת). כלומר: כדי להעביר את האחריות לרוכב, התעלמו מהמקום בו אירעה התאונה וגם יצרו תיאור בלתי מתקבל על הדעת. כאמור, מכיוון שתיאור זה לא ממש מחזיק מים, צץ לו תיאור שונה לגמרי, ללא כל הסבר מהיכן בא ואיך נפסל הראשון – אך גם הוא מכוון לסמן מטרה אחרי ירית החץ, וגם הוא לא ממש מסתדר עם התנהלות עצמים במקרים כאלה.

ג. בדרך לכל אלה הפגינו החוקרים הנכבדים סתירות לרוב, חוסר ידע, טעויות טכניות, חוסר הבנה, הביאו מעט ניתוח, הסתמכו על מעט בדיקות שגם הן מאוחרות וחלקן הושפע ממזג האוויר, מיעוט מקורות, מעט מאוד המחשה בכלל ואפס המחשה של טענותיהם בפרט. ויש עוד.
ד. וכל הנ"ל, אפילו קביעת הסיבות לתאונה, בטל מול משהו שהוא הרחק, מעל ומעבר לכשל המקצועי הנמשך, העמוק והמהדהד כאן. מעבר לזיכוי של הנהג ויחד עמו (הרבה לפני כל פעולה של רשות שלטונית), לא ניתן להתעלם מכך שהייתה כאן הוצאת דיבה נתעבת נגד מי שנהרג, המבוססת, בין השאר, על בורות מוחלטת, אבל נראה כי יש לה מטרה.