המכונית הפתוחה היא השקר הנפלא של תעשיית הרכב. היא חייבת להראות נהדר, ספורטיבית וצעירה אבל במציאות הסרת הגג פוגעת בקשיחות ובדיוק, והחיזוקים הנדרשים מוסיפים משקל. ולכן, קבריו נכונה היא לרוב מכונית של רוח ואווירה. כזו שמביאה את תחושות העושר והאושר חסרי הדאגות. כזו שמאפשרת לנוע באווירה מלכותית, עם משב רוח נעים, אבל לא פרוע, על הטיילת בבת-ים או במונטה-קרלו.
אנחנו, באדיבות אודי שהשיקה את ה-A5 קבריו, בחרנו באפשרות השנייה...

נאמנים לדרכם הצליחו אודי שוב ליצור מכונית יפה, שבפירוש נעזרת בכך שהם לא הלכו עם הזרם ועם הגג הקשיח המתקפל. הפילוסופיה של אודי אומרת שקבריו צריכה להראות כזו ולכן היא צריכה גג רך. כך היא נראית קבריו ולא קופה.
פתיחת הדלת מוצאת את הפנים המוכר והמאוד נאה שיש באחות הסגורה ה-A5 (ולמעשה גם ב-A4). אבל יש גם חידושים ובראשם כמובן הגג הנפתח שמתקפל בלחיצת מתג תוך 15 ש' קצרצרות ומוכן לעשות זאת גם בנסיעה במהירות של עד 50 קמ"ש. פטנט נפלא ושימושי שמאפשר חופש בחירה מלא ללא צורך בהכנות מיוחדות או בעצירה בצד הדרך. לכך יש להוסיף את הבד האיכותי של הגג שמסנן היטב את הרעש.
עוד פרט מרשים הוא יציאת אוויר חם מקצה המשענת לכיוון הצוואר והראש - יעיל ביותר למזג אוויר אירופאי. לא הצלחתי להבין מדוע החיווי על פעולתו נמצא דווקא על דופן המושב, צמוד לדלת, וללא שום סיכוי לראות אותו.

רוכשי קבריו לא מתעניינים לרוב במרחב מאחור, אבל יש שם קצת מקום, ולטעמי טוב ממה שאנחנו רואים במתחרות. תא המטען לא ענק, אבל עם 320 ליטר הוא מאוד שימושי ויש אפשרות ייחודית לקיפול מושבים.

שפע האופציות שאודי מציעה בקבריו עצום. להשקה, לדוגמא, התייצבו שש יחידות כוח, עם הנעה קדמית, כפולה (קוואטרו), או קוואטרו-ספורט (עם הדיפרנציאל האחורי הייחודי). וזו באמת רק ההתחלה כי עוד לא דיברנו על תיבות ההילוכים והחבילה הדינאמית ששולטת בהגה, מצערת, תיבה, מתלים.
ברשותכם אתרכז בגרסת ה-S5, הדובדבן שבקצה הררי הקצפת, ועל יתר הגרסאות תוכלו לקרוא במגזין הקרוב.

זו בפירוש המכונית החזקה בחבורה ואני לא צריך לעיין במפרט כדי להרגיש זאת. אבל מה שמרתק אותי זה איך הצליחו הגרמנים לייצר רעש כה גברי וחזק במסגרת התקנות המחמירות. גרגורים, פיצוצים קלים בסגנון עדות ה"בקפייר" ותיבה שמביאה "גז-ביניים" יוצרים פס קול דרמטי ביותר.
מנוע ה-3.0 ליטר החדש בעל מגדש-העל של אודי, שבגרסה זו מייצר שפע סוסים (333 כ"ס) ו-44.9 קג"מ, הוא פשוט מצוין ומרשים. על מומנט שמושג בסל"ד גבוה יותר לעומת אחיו שפגשנו ב-A6 הוא מפצה לא רק בהספק אלא גם בריצה נעימה מעלה. עקיפות, תאוצות ביניים, זינוקים. הכל, הכל שם ובמהירות כמו שרומז המפרט הטכני – 5.6 ש' למאה ומהירות מרבית מוגבלת ל-250 קמ"ש. רק תיבת ה-DSG מורגשת מדי בקליקים ובפעלתניות יתר.

החבילה הדינאמית, כוללת במקרה הזה גם את דיפרנציאל הספורט המדובר שיכול להעביר בהתאם לצורך עד 80 אחוז מהמומנט לגלגל האחורי החיצוני (מעניין שגם כאן זו אופציה). זה אומר שבלחיצה על מצב דינאמיק (מבין שלושת מצבי הניהוג האפשריים) לובשת הקבריו את בגדי הספורט באופן מורגש. ההגה מקבל משקל נכון יותר, ותגובות חדות יותר, המצערת בהיכון והתיבה ב'פול'. אפילו הדיפרנציאל האחורי עובד אחרת. הכבישים המטפסים להרים מהריביירה הצרפתית משופעים בפניות פרסה, וכאשר אני לוחץ בחזקה על המצערת, הישבן פוסע קלות החוצה, ללא התערבות בקרת היציבות, ומכניס את המכונית היטב לפניה.
איזה כיף, ולמרות שלוקח קצת זמן להתרגל למנהגי ההנעה הכפולה הזו אני נהנה. אפילו מאוד.

אודי בפירוש רקחו כאן עוד שילוב של סגנון, אוויר ורוח וגם יכולת דינאמית. אם מתחשק לכם לקרוא על שאר הגרסאות, האפשרויות והתוספות הצטרפו אלינו לגיליון 278 של אוטו (אפריל 2009).