בין כל ענפי הספורט הקיימים בעולם האופנועים, מירוצי אנדורו לסוגיהם
השונים הם כנראה הקשים והברוטאליים ביותר. למי שאינו מכיר, מדובר בתחרויות
ארוכות טווח המתקיימות על פני מסלולי שטח טבעיים, אשר לרוב משמשים כקישור
בין קטעים "מיוחדים" קצרים יותר המשמשים למדידת זמנים (ואפשר בהחלט
להתייחס למירוצי הראלי המדבריים כאל אחד מענפי האנדורו). השם הכולל
"אנדורו" מכסה מספר סוגי תחרויות שלא זה המקום להיכנס אליהם, אך אציין רק
כי בדרך כלל מקובל לקיימן בתנאי עבירות לא קלים, בלשון המעטה. מכשולים
כגון גזעי-עץ רטובים, עליות קטלניות, סלעים חלקלקים, שלוליות בוץ עמוקות
ושאר מרעין בישין הם עניין של קבע, ורמת הקושי היא כזו שרוכבים מן השורה
צריכים להוציא לעצמם את המיץ רק כדי לעמוד בזמני-המקסימום בקטעי הקישור. השילוב של קושי טכני, עומס פיזי ומשך זמן הוא שהופך מירוצי אנדורו לקשים כל כך, לאדם ולמכונה. רבים וטובים כבר הגיעו לרמות ייאוש מתקדם ואפיסת כוחות במירוצי אנדורו. אבל הרוכבים הטובים בעולם צולחים את הקטעים הסופר-קשים הללו ללא בעיות, ואת מה שקורה כאשר הם מגיעים לקטעי ה"ספיישל" קשה לתאר. החבר'ה הללו פשוט מתפוצצים על הגז, ואלו מאתנו שקצת יודעים – כמוני למשל – מהי רכיבת שטח עומדים משתאים כנגד ביטוי כל כך טהור ומזוקק של אגרסיביות מוטורית, על גבול האלימות. במבט מהצד זה נראה כי כדי להצליח בתחרויות הללו יש צורך לא רק באופנוע אלא גם ביכולת לכבות את המוח...
אליפות העולם מחולקת בין 3 קטגוריות לפי נפח מנוע וכוללת ב-2008 שמונה סבבים, כולם באירופה אגב. כל סבב נמשך על פני יומיים, כאשר תוצאות כל יום מדורגות בנפרד כסיבוב-אליפות – דהיינו 16 סבבים בסך הכול. אחת לשנה ובמנותק מאליפות היחידים מתקיים מפגש רב-לאומי ורב-משתתפים מפרך הנמשך שישה ימים והנקרא בהתאם "אנדורו ששת הימים" (Six Days או ISDE בקיצור), מעין אליפות העולם לנבחרות לאומיות (אם כי משתתפים בו גם רבים ברמה העממית, במסגרת מועדונים). ורק כדי להמחיש את רמת הקושי: רוכבים ישראלים שנוטלים חלק באירוע, ביניהם אלופים מוערכים אצלנו, מסיימים דרך קבע בעשירון התחתון. באירוע ה-Six Days של 2008, שנערך ביוון, השתתפה לראשונה נבחרת מטורקיה – והיא פרשה קומפלט, עד אחרון הרוכבים, כבר לאחר היום הראשון!
יש לציין כי תחום האנדורו הוא ככל הנראה המפותח והנפוץ ביותר בין כל ענפי הספורט המוטורי המתקיימים בישראל: עמותה הוקמה עוד בשנות ה-90', ואליפות ישראל מתקיימת כסדרה מזה שנים בהשתתפות פעילה שמגיעה לעתים עד 100 רוכבים ואף יותר. הסיבות לפופולריות בישראל של מירוצים אלו פשוטות: בניגוד לרוב מדינות המערב, קיימים כאן שטחים רבים הפתוחים לרכיבה לציבור הרחב ללא מגבלה. כמו כן, ניתן עקרונית להשתתף בתחרויות שכאלו גם עם אופנועים דו-שימושיים חוקיים לכביש, וכאלו נפוצו כאן למכביר מאז תחילת היבוא היפני בשנות ה-80'. מאז שנות ה-90' קיים גם יבוא מסודר של דגמי-אנדורו מקצועיים, תחילה מתוצרת KTM האוסטרית בלבד ולאחר מכן גם ימאהה היפנית (וממש לא מכבר הצטרפה לשוק הוסקוורנה האיטלקית). למרות כל האמור לעיל, אנו מרוחקים מרחק רב מהרמה העולמית הגבוהה, כפי שמתבהר כל פעם מחדש כאשר נציגינו משתתפים בתחרות ה-Six Days.
צילום: טל זהר
בשלב הזה אתם אמורים כבר להבין שצריך אוסף יוצא-דופן של כישורים כדי להצליח במירוצי אנדורו – ואחד האנשים המצליחים ביותר בענף זה בכל הזמנים הוא ג'ובאני סאלה, אשר כיבד אותנו בביקור בישראל בתחילת אוקטובר. הרזומה של סאלה פשוט מפואר וארוך מדי. הבחור האיטלקי החביב הזה (למרות תווי-פנים של מתאגרף או שומר-סף בבאר...) החל את קריירת הרכיבה המקצועית שלו בתחום האנדורו בגיל מאוחר יחסית, 27 (כיום הוא בן 45). שנה לאחר מכן, ב-1991, כבר הצטרף לקבוצת KTM האיטלקית הרשמית והניצחונות החלו לזרום. רשימת ההישגים שלו – כולם בענף האנדורו – ברמת תארי אליפות מפוזרת על פני 13 שנים, מ-1992 עד 2004. הנה פירוט חלקי: 5 תארים עולמיים בקטגוריות נפח שונות; פעם אחת אלוף העולם האבסולוטי; 10 עונות רצופות (!) של מקום ראשון באליפות איטליה באנדורו בקטגוריית 250 סמ"ק, בהן 6 עונות רצופות של זכייה באליפות הכללית. ב-2006 סיים במקום השלישי בראלי דאקר. פרצופו שאי אפשר לטעות בו, עם אף שהכינוי "רומאי" עושה עימו חסד, הוא מהיותר-מוכרים בסצנת מירוצי השטח בעולם. כיום, סאלה משמש בין היתר כנציג המקצועי של ה-FIM – התאחדות-העל של הספורט המוטורי הדו-גלגלי – באליפות האנדורו העולמית, ותפקידו לבדוק ולאשר (או לדרוש שינויים) במסלולים.
ביקור בישראל של אלופים עולמיים בתחום הספורט המוטורי הינו עניין נדיר למדי (האחרון בתחום הדו-גלגלי שעשה זאת היה סטפן פטרהנסל, טרם קריירת המכוניות שלו, לפני למעלה מעשור). סאלה הגיע לכאן בתחילת אוקטובר ביוזמת חברת ד.ל.ב. מוטוספורט, יבואנית אופנועי KTM. עליהם השיג סאלה את כל תאריו הרבים. האלוף עטור-ההישגים היה אורח הכבוד באירועי "פסטיבל KTM", שכלל פתיחת סוכנות מכירה ושירות חדשה ביהוד (מושקעת להפליא, יש לציין) – וכדובדבן פיקנטי במיוחד, אורגנה תחרות ג'ימקנה במסלול-מכשולים תובעני שהוקם בכפר-טרומן, בהשתתפותו הפעילה של האלוף המבקר! מיותר לציין כי אופנועני ישראל קפצו על ההזדמנות להתחכך בסלבריטי, ועוד יותר מכך ולהתחרות מול רוכב שעל פי כל קנה מידה שייך לקרם-דה-לה-קרם.
במסגרת אירוע פתיחת הסוכנות החדשה ביהוד, ניתנה הזדמנות לעיתונאים לראיין את האלוף באווירה נינוחה ושקטה. בדיוק כמו פטרהנסל לפניו (ופטר סולברג השנה בתחום ה-4 גלגלים), התגלה ג'ובאני סאלה כאיש של החבר'ה, רוכב בין רוכבים: חייכן, אהוב לצחוק, גלוי לב, עונה בסבלנות על כל השאלות (שחלקן היו מ-א-ד טורדניות), מצטלם עם כל העולם ואשתו, יוצר קשרים בקלות, טופח על השכם, נטול כל מנייריזמים של כוכב. השיחה עימו הייתה – איני מתבייש לומר – תענוג צרוף.
שטח: הקריירה שלך ארוכה במיוחד. השגת אליפות על פני קרוב ל-15 שנה, האחרונה בהם – אליפות איטליה, בגיל מעל 40. מירוצי שטח ואנדורו ביניהם נחשבים כספורט שוחק שמיועד לצעירים. מה הסוד שלך?
סאלה: היה לי מזל – הצלחתי להימנע מפציעות רציניות. זה מה שגומר את הקריירה לרוכבים רבים או מקצר אותה. זה לא רק מזל: תמיד דאגתי לשמור על מצב גופני טוב. זה מה שעוזר להימנע משטויות. כושר גופני גבוה זה משהו שהיום רוכבים רבים לא מקדישים לו מספיק תשומת לב. הצעירים של היום מחפשים דרכים קלות יותר, ריגושים מידיים יותר כמו מירוצי סופרקרוס. באנדורו (ובעצם לא רק שם), כשאתה צעיר אין לך אלוהים. אתה עם טירוף בעיניים כל הזמן. החוכמה היא לשרוד את הפרק הזה ולהגיע לשלב בו אתה יותר בוגר ושקול. בעניין הזה, דווקא זה שהתחלתי את הקריירה המקצועית בגיל מאוחר יחסית עבד לטובתי. מה שכן, זה בהחלט שוחק. היום הגוף שלי די גמור...
שטח: אתה מדבר על שיקול-דעת, אבל למי שמתבונן מהצד במה שקורה בספיישל-טסט זה ממש לא נראה ככה. אתם נראים שם כמו מתאבדים, רוכבים כאילו אין מחר... הרי זה מסלול שאתם לא מכירים!
סאלה: לא, זה רק נראה ככה. נכון שאנחנו לא מכירים את המסלול כמו רוכבי מוטוקרוס, אבל אנחנו כן יודעים מה מחכה לנו. לפני התחרות אני הולך ברגל את המסלול של כל ספיישל טסט, שלוש פעמים. פעם ראשונה היא כדי ללמוד ולהכיר את המקומות המסוכנים. פעם שנייה – כדי לזכור את תוואי המסלול. פעם שלישית – כדי לפתח את הקווים הנכונים.
שטח: בכל זאת, זה נראה כאילו אתם אומרים לעצמכם "האופנוע יאכל הכול" ופשוט מחזיקים את הגז פתוח. סלעים, בורות, קירות... יאללה, גז.
סאלה: זה אולי נראה מטורף, אבל הכול תחת שליטה ומחושב. הרוכבים הטובים ביותר לא מנסים – הם יודעים בדיוק כמה מהר אפשר לרכב בקטע נתון. הם יודעים מה הם יכולים ויודעים למה האופנוע מסוגל.
שטח: לרוכבים ישראלים יש בעיה בתחרויות אנדורו ברמה הבינלאומית. טובי הרוכבים שלנו יוצאים ל-Six Days, וגם המנוסים והמהירים שבהם מסיימים הרחק מאחור, בזנב הקטגוריה. בניגוד למשל לתחרויות ראלי בינלאומיות נחשבות בהן היו לנו הישגים מכובדים, באנדורו אנו מרוחקים מהרמה העולמית, אפילו הבינונית. מה אפשר לעשות? יש לך טיפים בשבילנו? מה צריך להשתנות?
סאלה: קודם כל, הרוכב חייב להיות ממוקד ביעד שלו: לנצח מירוצים, להיות הטוב ביותר, להיות מקצוען. כדי שזה יקרה הוא חייב להיות מסוגל להשקיע את עצמו בתחום וזה אומר ספונסור, שתוכל לרכב בשקט בלי לדאוג מאיפה יבוא הכסף לצמיגים. כן, אני יודע שזה לא קל אצלכם. שנית, צריך שיהיו הרבה רוכבים כמוך. לא מספיק שלך יהיה ספונסור ושתהיה אתה מקצועי. רוכבים אחרים שידחפו אותך, שתאבקו על הכסף של הספונסורים. ושלישית, חובה להתחרות ברמה גבוהה. אם אתה רוכב רק באליפויות מקומיות ומנצח בקלות, איזה סיכוי יש לך להתקדם ולהתפתח?
שטח: אחרי כל כך הרבה שנים אתה עדיין נהנה מרכיבה על אופנוע?
סאלה: הו, כן, בטח. אני מטייל הרבה בשטח, עם חברים. בתחרויות אין לך זמן להסתכל על הנוף סביבך – היום אני נהנה מהטבע, מגיע למקומות יפיפיים... הנה, ממש עכשיו חזרתי מחופשת קיץ ביוון שעשיתי על KTM אדוונצ'ר. במירוצים אתה מאבד את הפילוסופיה הבסיסית של הרכיבה, את המהות, כי אתה עסוק בלנסות לנצח. היום יש זמן להביט מסביב, לעצור להריח את הפרחים.
צילום: טל זהר
את התשובה המעניינת ביותר, אולי, מספק סאלה דווקא לאחד הרוכבים שהקשה עליו בשאלות מהסוג שעיתונאים דיפלומטיים לא שואלים. השאלה הספציפית אינה חשובה – אתם יכולים לנסות ולדמיין אותה, למשל "מה הבדלי טכניקת הרכיבה בין 2 פעימות ל-4 פעימות". באמת שזה לא ממש משנה. התשובה, מלווה בהמחשה באמצעות אצבעות הידיים, היתה 1-stroke, 2 stroke, 3 stroke, 4 stroke, doesn’t matter. Always full gas (מראה עם היד את המצב המתאים)...
יומיים לאחר מכן השתתף סאלה בתחרות הג'ימקאנה והראה לנו קורטוב מיכולתו. במוד טיול, בלי להוריד רגל מייצבת ובלי שמנוע האופנוע שהועמד לרשותו מתקרב להתאמץ, צלח סאלה בנונשלנטיות את המכשולים שהפילו רבים וטובים וקבע – בקצב הליכה מבחינתו – את הזמן המצטבר (של 3 הקפות) הטוב ביותר. כשהסתבר כי את ההקפה הבודדת המהירה ביותר קבע בפער קטן אחד הישראלים דווקא (מתן ניר, לשעבר אלוף מוטוקרוס וכיום רוכב טרקטורונים מחונן המאומץ על-ידי רד-בול, שכבר הופיע מעל דפים אלו) עלה סאלה שוב על המסלול לאחר סיום התחרות, ללא מדידת זמנים רשמית, ועדיין בלי להתאמץ קיצץ עוד כ-10 שניות מתוצאתו הקודמת. אלוף נשאר אלוף.
הכתבה פורסמה בגיליון שטח 47
