^יכולנו להמשיך ולהתקיים שנים במצב שהיה. לנצ'יה השקיעה מעט במכוניות קטנות ומכרה בעיקר באיטליה. כי איטליה מאד אוהבת לנצ'יה. אבל בנובמבר 2006, בדיוק בחגיגות ה-100 של לנצ'יה, החלטנו שאנחנו רוצים לשנות את המצב^. סיפר לי בז'נבה אוליביה פרנסואה, ראש לנצ'יה, על ההחלטה להחיות מחדש את המותג. החלטה שהולידה את הצגת הדלתא. ^זו לנצ'יה חדשה ראשונה שלנו בארבע השנים האחרונות. והמוצר הראשון של לנצ'יה החדשה^. הוא אומר בהתרגשות בהשקה. גם אנחנו מתרגשים. טורינו, שמיים אפורים, גשם, וסוף סוף מכונית חדשה של לנצ'יה. הדלתא נראית טוב. מעניינת שכזו. אין כאן שום דמיון לדלתא המקורית של ג'וג'ארו, אלא ללנצ'יה של ימינו עם התרגום המודרני יותר לסבכה הקדמית כפי שהיא מוכרת מהתזיס ודגמים אחרים. הכתפיים הרחבות והשמשה האחורית חסרת המסגרת שהופכים לסימן היכר של לנצ'יה בולטים מאחור וזוכים לאיפור נעים בקווי הלדים הבוהקים. הצדודית המוארכת נראית כנעה בין סטיישן לקומפקטית ספורטיבית, רוקדת בין הטיפות בדיוק כמו שרצו בלנצ'יה. גם הפנים מציע קווים מיוחדים ועיצוב נאה ונעים, בייחוד כאשר הוא מגיע בשילוב גווני הקרם שכל כך הולמים את לנצ'יה. איכות החומרים הכללית אינה אחידה ופחות מרשימה, זאת במיוחד אם לנ'ציה רוצה להתחרות באודי וב.מ.וו. לנצ'יה אמנם נטשה כמה מוטיבים נוסטלגיים בתא הנוסעים, אך למושבים יש בפירוש תחושת טעם של פעם ולטובה. חבל שתנוחת הנהיגה אינה מושלמת. אבל הקלף החזק ששולפת הדלתא הוא המרחב הפנימי העצום לרגלי היושבים מאחור (המרחב לראש קצת פחות מרשים בייחוד עם גג נפתח). המושב עצמו ניתן לכיוון זווית ומרחק מה שמאפשר להגדיל את תא המטען (שגם במצב המינימאלי מספק). מבין הגרסאות שפגשנו בפרברי טורינו הקרובה ביותר לדרישות השוק המקומי שלנו, היא זו שמצוידת במנוע ה-1.4 ליטר המוגדש. וכן, אני יודע זה לא נשמע קרוב מספיק לתפיסה הישראלית. בוודאי לא אחרי שתשמעו שכרגע יש לה רק תיבה ידנית ואולי, אבל רק אולי, בעתיד תתווסף תיבה רובוטית. אבל כרגע זה הכי קרוב שיש. מנוע 1.4 ליטר נשמע קטן? נכון, אבל כמו שאנחנו מסבירים לא פעם לנשותינו, העיקר זו הטכניקה. ואכן עם 150 סוסים ו-21 קג^מ שמייצר המנוע המוגדש הביצועים הם יותר ממספקים – בוודאי כאשר הוא מגובה בתיבת שישה הילוכים נעימה לשימוש. בשימוש יומיומי מדובר במנוע זורם ושקט עם פעולה נעימה. אבל מעיכת המצערת תניב גרגור איטלקי משהו – לא עמוק או באסי כמו של גדולים אך בפירוש נחמד וכזה שמגרה אותי לעוף על כנפי הסל^ד. הפרברים המנומנמים של טורינו לא היו ממש המקום לבדוק את הפוטנציאל הדינאמי המלא של הדלתא. ובכל אופן ברור שהדלתא מתנהגת באופן מיושב ובוגר, כמעט כמו מכונית גדולה עם תגובות רגועות ומדודות להפניית ההגה. לא שובבה במיוחד אך צפויה, מדויקת ובעלת יכולת. השיפור הבולט לעומת הבראבו שחולקת עימה פלטפורמה נמצא בסעיף ההיגוי שמרגיש כעת בשרני יותר ןקיבל משקל ותחושה נכונים יותר. הוא עדיין לא מתקשר אבל לפחות הוא אינו מעורפל ומנותק כמו בעבר. ולמרות ריסון תנודות נכון של המרכב הרי שכאן באיטליה הרגישה המכונית הזו גם נוחה למדי. בסופו של דבר, הדלתא מתגלה כמכונית נעימה ומיוחדת, וגם אם הגימור אינו ממש מוקפד אפשר לסלוח לה. מה שחסר לנו בתשבץ הוא המחיר והתיבות האוטומטיות שבהם תלוי כל נושא חזרת לנצ'יה לארץ. היבואן רוצה להחזיר אותה אבל הכל תלוי במחיר ולפחות לפי היומרות בטורינו זה עלול להיות גבוהים מדי. הרבה יותר על הדלתא, הגרסאות השונות והטובות יותר, הטכנולוגיות התוכניות והסיכויים בגליון אוטו הקרוב.