בעוד מספר ימים, בתחילת יוני, יציינו באופל יומולדת 50 לאופל קפיטן P1 - דור חמישי לאופל הגדולה. ה-P1 יוצרה במשך שנה אחת בלבד 34,842 פעמים בדיוק, וכיום נחשבת לרכב אספנות מבוקש כאשר בגרמניה ידוע כיום על כ-30 מכוניות כאלו בלבד, ששרדו. הקפיטן P1 מהווה נקודה מעניינת בהיסטוריה של אופל שכן היא מסמלת את הניסיון של אופל בשעתו להילחם במרצדס בעיקר, אך גם ביצרניות פרימיום גרמניות נוספות, בליגה הגבוהה יותר של המכוניות. אופל היתה בשעתו מומחית בייצור מכוניות זולות (ולאו דווקא קטנות) ולאחר שבגרמניה התאוששו מהמלחמה ונוצרה דרישה ההולכת וגוברת למכוניות גדולות ומפוארות יותר, נדרשה תחרות מול המפוארות הגרמניות. תכנון מכונית שכזו מאפס היה כרוך בעלויות אסטרונומיות, לכן היה זה אך טבעי שאופל תנצל את הגב הגדול וחזק של חברת האם שלה GM ותבסס את מכוניותיה המפוארות יותר על טכנולוגיה או רעיונות אמריקניים. הקפיטן P1 החליפה את הקפיטן הקודמת (שם, אגב, שרץ לאורך ההיסטוריה של אופל מאז 1938) ולמעט השם כמעט ולא נותר דבר מקודמתה בגנים שלה. היא היתה הרבה יותר ^אמריקנית^, גדולה, חזקה ומפוארת. העיצוב ^אמריקני^ למהדרין (בסגנון ה'דרופהד קופה', קרי: לימוזינה עם 4 דלתות הנראית כקופה), הצביעה בשני גוונים, וגם הממדים – לפחות בהשווה למקובל באותם הימים אצל המתחרות – היה מכובד בהחלט, עם נתון אורך שעמד על 4.70 מ'. ה-P1 הוצעה עם מנוע אחד בלבד – לא בדיוק אמריקני אך מספק בהחלט בהשווה לנורמה דאז בגרמניה: 6 צילינדרים בשורה בנפח 2.5 ליטר שייצרו 80 כוח-סוס, מספיק להשיג מהירות אוטובנים ראויה של 142 קמ^ש מרביים. ה-P1 ישבה על פלטפורמה שפיתוחה ארך 4 שנים ולאחר השקת הרקורד המקבילה הוחלפה תוך שנה מתחילת ייצורה על-ידי הקפיטן PL-V שהתבססה על ה-P1 היוצאת אך הוצעה בעיצוב מודרני יותר, מפוארת יותר ועם מנועים חזקים יותר. ה-PL-V הוצעה כגרסת הפאר של אופל עד ל-1963.