על השאלה "למה" אפשר בדרך כלל לענות ב"למה לא?". כך, כנראה, גם במקרה הזה. היצירה האוירודינמית המופיעה כאן מתוכננת לשבור שיאי מהירות למכוניות מונעות קיטור, שאחד מהם בן יותר מ-100 שנה: 195.6 קמ"ש על-פני קילומטר אחד, תוצאה שנקבעה ב... 1906. תוצאה נוספת אותה ינסה הצוות העכשווי לשפר היא 234.3 קמ"ש על פני מייל אחד – מהירות שנקבעה ב-1985 אך אינה נחשבת כשיא כי נמדדה לכיוון אחד בלבד. את שתי התוצאות הללו לא תהיה בעיה למכונית החדשה לשפר, שכן לפי התחזיות היא מסוגלת לשבור את מחסום ה-200 מייל לשעה, דהיינו מעל 320 קמ"ש. את כוח ההנעה מספקים ארבעה בוילרים מופעלי-גז הממוקמים במרכז המכונית, מאחורי הנהג. אלו מספקים קיטור להנעת הטורבינה הממוקמת מאחור, בעלת הספק מירבי של 325 כ"ס, ואשר מניעה את הגלגלים האחוריים. השליטה על הקיטור היא באמצעות מחשב ונחירים בעלי בקרה הדיראולית. המכונית עצמה צרה (1.70 מ') וארוכה (5.25 מ'), כשבסיס הגלגלים ארוך במיוחד לשם יציבות כיוונית במהירות גבוהה: 3.80 מ'. מקדם הגרר הוא 0.2 בלבד. צמיגים צרים (140 מ"מ מלפנים, 165 מ"מ מאחור) יסייעו להקטנת ההתנגדות-לגלגול.