הכתבה המלאה פורסמה במגזין אוטו בגיליון 240. זהו חלקה השני של הכתבה. לחלק הראשון לחצו כאן. גודש יתר הבאה בתור היא פורד סיירה לבנה בעלת ביצועים של מיליון דולר - שנראית כמו אוטו בעשרים שקל. בעליה סוף סוף מתמקם לקרב מול ה- TTP, ואני מצטרף אליו לבדיקת יכולת מקדימה. המכונית לא נראית מושקעת במיוחד ממושב הנוסע, אך אצלי מפלס ההתרגשות עולה, שכן כבר שנים אנחנו שומעים שמועות על יכולותיה המופלאות והנה הגיע הרגע לבדוק את אמיתותן. או שלא - כי הנהג מעלה גדישה וזורק את הקלאץ בעוצמה, משחרר קול נפץ אדיר מאחורי המכונית והיא כבית – הגדישה המוגזמת ביציאה מהמקום (1.5 באר) הייתה קצת יותר מדי בשביל הסרן האחורי שלו, וזה נשבר וסיים את מלאכתו ליום זה עוד לפני שהחל בה. עוד מכונית נפלה חלל. זה מתחיל כבר להפחיד את בעל האימפרזה GT אדומה. מסתבר כי יום קודם לכן, בזמן בדיקות, אירעה תקלה שתקעה את ההילוך השלישי בגיר ה- Dog המיוחד. הבעלים וצוותו פירקו והרכיבו מחדש את הגיר עוד באותו הבוקר בניסיון נואש לטפל בבעיה ולהתייצב לאירוע מוכנים. למעשה, הייתה זו הפעם הראשונה שהרכב אמור היה להיבדק ^על רטוב^, אך זה לא הפריע לצופים רבים להפליג בשבחיה – ^ הרכב נבנה ברמה הגבוהה ביותר, יש לו מנוע מוגדל ו-600 כ^ס, הורידו את כל מה שלא צריך בשביל לחסוך במשקל ואומרים שהוא יורד מ-3 שניות למאה קמ^ש!^ – ולמתחרים לא מעטים לרעוד כל כך למשמע שמה, עד כי לא נמצא מי שיעמוד מולה (!). אפילו בעליה של ה-964 החזקה, האנדרדוג המפתיע שניצח את כולם עד כה, לא הסכים לזנק מולה מעמידה. בעל האימפרזה, לעומת זאת, שהכין את מכוניתו לזינוק רק מעמידה, לא הסכים לצאת ^מגלגול^. המיאוץ עלה על שרטון. מאוכזבים ומופתעים מעקשנותם של בעלי המכוניות, הצענו פתרון יצירתי: בעל האימפרזה יזנק מול האופנוע מהמקום ובעל הפורשה המנצחת (שתיקבע מאוחר יותר) יזנק מולו מגלגול. ככה, כולם יהיו מרוצים. ה- CBR והאימפרזה התמקמו על קו הזינוק ועם מתן האות נורתה הסובארו ממקומה בכוח אדיר, משמיעה קולות נפץ ויורקת אש מאגזוזה כדרקון עצבני שהוער משנתו. שלוש שניות מאוחר יותר (האם כבר הגיעה ל-100?) נבלמה התקדמותה והיא נעצרה בקול ענות חלושה. ההילוך השלישי מיאן להשתלב וכשהוכנס בכוח רב מיאן להתחלף. מסתבר שהתיקון שבוצע בבוקר אותו יום לא עזר לאימפרזה להוכיח את יכולותיה האמיתיות, אך בעליה זוכה אצלנו לצל^ש על ההתמדה וההשקעה. המולה מתפתחת במרכז המנחת, ואנו מגלים כי המיצובישי איוו 8 אשר הגיעה לאירוע, אך לא השתתפה בגלל בעיה מכאנית, גודשת וחיה, ובעליה ניצב על קו הזינוק ומשלהב את חברו הטוב, נהג ה- TTP, לצאת מולו לבדיקה. החלקה זריזה של ישבני למושב הנוסע ונראה כי הנהג לא ממש מבין מאיפה נפלתי עליו. בעל הבית מדביק את הדוושה לרצפה ונשמעים קולות פיצוץ עזים של מערכת ה^אנטי-לג^, שדואגת לשמור את הטורבו בשיא אונו. מה כל זה אומר בפועל? שברגע שדגל ההזנקה הורד, הלב שלי נמחץ והפסיק להזרים דם אל המוח. היציאה מהמקום של כפולת ההנעה הזאת כל כך ברוטאלית עד כי למספר שניות ממש התקשיתי לנשום. בחיי. וזה ממשיך בלי הפסקה – הדחף המוגדש לא פוסק גם בעת העברות הילוכים, כי ידית ההילוכים המגודלת מתפעלת גיר Dog סיקוונסיאלי (!) המסוגל לספוג הספקים אדירים (כמו אלו שמגיעים ממנוע שהוגדל ל-2.4 ל', ומוציא 400 כ^ס בגדישה נורמאלית של 1 באר, אבל יכול להגיע גם ל-600 כ^ס). שילוב ההילוכים אגרסיבי ביותר ומלווה בקול נקישה אדיר, ומהירות ההחלפה כה עצומה עד כי נדמה שנחשול הכוח רציף ולא יגמר לעולם. ובכל זאת, ה- TTP לא פראיירית, אתם יודעים, והדעות חלוקות (אלא מה?) באשר למי באמת גזר, פרם ותפר את מי וכיצד. אולם בסופו של דבר, כל זה איננו חשוב מכיוון שבעל האיוו סירב להצטרף ליום המאוצים הרשמי... מרכבת האלים לאחר התארגנויות אחרונות מתייצבות שתי הפיינליסטיות על קו הסיום ואני מצטרף למעניינת בין השתיים. ה-964 נראית כמעט עדינה ושבירה לצד ה-996 הכוחנית. דלתות הקרבון הקלילות שלה מרגישות כעשויות פלסטיק פשוט ואפילו ידית הפתיחה הפנימית שלהן היא בעצם לולאת בד, המדגישה עוד יותר את הפשרות שנעשו כאן בכדי לחסוך במשקל. בפנים אני מוצא את אותו קוקפיט מיושן ובסיסי של ה-911 ההיא, וזוג מושבי באקט דקים. נדמה כי פשטות היא מילת המפתח כאן, אבל סמכו על בעל המכונית שאין בה שום דבר פשוט: ממנוע 3.8 ליטר מוגדל, דרך זוג מגדשי הטורבו האדירים ועד מערכת ניהול המנוע המתוחכמת - כל חלק ברכב הזה מוקפד ומותאם במיוחד. כהוכחה לאיכות הביצוע מספר לי הבעלים כי לרכב נמדדו 650 כ^ס בגלגלים (!) בגדישה של 1.2 באר. אנחנו מתמקמים על הקו לקראת הזינוק. ה-964 מזנקת בקצב אדיר ממקומה, בעוצמה שהרגישה כאילו היא מסוגלת לשאוב בפעימה אחת את כל מה שנשאר משכבת האוזון. הייתה זו דחיפה אדירה למעמקי הסל^ד השואבת את המרחק ונפסקת לשברירי שנייה רק בעת החלפת הילוכים. איכשהו הצלחתי ללחוץ על כפתור המכשיר בעודי מביט בו בחוסר אמונה: מד ה- G נעצר על 11.6 שניות בתום ה-400 מטרים, כאשר הוא מציין גם 3.6 (!!) שניות ל-100 קמ^ש. מכשיר המדידה הראה עוד פרט חשוב - את קו הרבע מייל עברה המכונית כאשר היא שועטת במהירות גבוהה מ-200 קמ^ש, ואחריו המשיך הנהג להאיץ למרות שכבר היה ברור כי הוא מוביל בפער משמעותי. בדרך חזרה סיפר נהג ה- TTP כי שכח את בקרת המשיכה מופעלת ומכאן ההפרש המוגזם. נראה אפוא שהכל עוד פתוח. מעודד מהצלחתו, מתכונן בעל ה-964 לסיבוב השני ואני איתו. הזינוק מתבצע ואנו משוגרים בשנית, רק בשביל להיתקל בבעיה בעת השילוב לשלישי. חלקיקי השנייה האבודים מספיקים בכדי לאפשר ל- TTP לעקוף ולייצר רווח שה-964 פשוט לא יכולה לסגור עד לקו 400 המטרים. שני הצדדים ממשיכים וניתן לראות בבירור כיצד ה-964 מתקדמת לקראת ה- TTP, אך בקרבת קו ה-800 מטרים מאיטה המכונית החדשה ואנו נאלצים להודות בתבוסה. תיקו ראשון להיום (ולא אחרון...). זהו הצ'אנס האחרון לשתי המכוניות, המתח גובר והלחץ גודש והולך. אנחנו משתגרים שוב. מבט זריז לימין ואני רואה את בעל ה- TTP בריכוז עילאי כשרכבו נשען בעוצמה על מתליו האחוריים בכל החלפת הילוך - ובכל החלפה אנחנו בורחים לו, בתחילה לאט ואז מהר יותר ויותר. אל קו ה-400 אנחנו מגיעים ראשונים וממשיכים בדחף מלא קדימה. עם ההתקרבות לקו ה-1000 מטר הצלחתי להעיף מבט לעבר מכשור המדידה – הוא הראה 290 קמ^ש (!!), 11.2 שניות ל-400 מטרים וכ-19.5 שניות ל-1000 מטרים. תוסיפו לזה 3.6 שניות ל-100 קמ^ש, (תוצאה זהה לפעם הקודמת) ופחות מ-10 שניות ל-200. מכוניות על כפרארי אנזו ומקלארן F1 השיגו תוצאות של כ-11.1 שניות לרבע מייל... עם חזרתנו אל נקודת ההתכנסות אנו למדים כי ל- TTP קפצה ידית ההילוכים מהילוך שלישי ולכן התעכבה מאחור, אבל בעליה מודה כי גם לאחר מכן המשכנו לברוח לו באופן אחיד. יש מנצחת והיא מהירה, מאוד-מאוד מהירה. אך עבודתה עדיין לא הסתיימה... לחץ חברתי כעת חזרו לתמונה מיודענו עזרא (הרוכב שהשתתף בפעם הקודמת עם ה- FZR הקשיש) וה- CBR החדיש. ^מדובר באופנוע שאיננו הטופ של הטופ^, הוא דואג להזכיר לי. רק 152 כ^ס, על משקל לא-צנוע של 224 ק^ג לפני רוכב. היום יש אופנועי ליטר עם 170 כ^ס ששוקלים כ-170 ק^ג, והרי אנשי הפחיות (כך נקראים בעלי המכוניות אצל האופנוענים) טוענים כי הם יכולים לאופנועים מהרמה הגבוהה ביותר. בדיוק עבור זה הובא ה- ZX12 הכוחני, על 178 סוסיו ו-210 קילוגרמיו. אלא שהתקלות המכאניות אינן מנת חלקן של המכוניות בלבד, והקוואסאקי איבד את המצמד בשלב האימונים והושבת, משאיר את ה- CBR לבדו במערכה. זה בסדר, גם ההונדה הוא אופנוע בעל יחס הספק משקל של כ-500 כ^ס לטון (כולל רוכב), נתון דומה מאוד לזה של ה-964, מה שמציב את שניהם בעמדה שווה - לפחות על הנייר. ובכל זאת, עזרא בחור הוגן, הוגן מדי אפילו, שכן לאחר שקבעו לצאת מגלגול הוא נותן לנהג הפורשה להיות הראשון לפתוח גז מלא. ברגע שהפורשה קופצת קדימה עזרא פותח גז גם הוא ושניהם נעלמים מעינינו כמו שהרודראנר בורח מזאב הערבות. כשהם חוזרים, נכונה לכולנו הפתעה - המכונית הקדימה את האופנוע עד לקו הסיום! זה עולה לה ביוקר, וההילוך החמישי נעשה סרבן עקב העומס הכבד. בעל הרכב מתלבט באם לצאת שוב או לא. הרבה כבוד מונח על כף המאזנים. מלחמות אגו רבות התרחשו על מזבח התאוצה והקרב חשוב מדי בכדי להפסידו בצורה זו. הם יוצאים בשנית והפעם ידו של האופנוע על העליונה. הפורשה פשוט לא מצליחה לסגור את הפער שנוצר עוד בתחילת המיאוץ. תיקו נוסף להיום - לא יכולנו לבקש סיום הולם יותר. אלא שכשהם חוזרים בשנית, מסמן הנהג שזהו, נגמר, ופורש עם חצי ניצחון בידו. האופנועים לא הובסו, אבל גם לא ניצחו. מסתבר שלא צריך לזלזל במתגלגלים על ארבע, אם נתפסים לא מוכנים, הפחיות עוד עלולות להפתיע... לאחר מכן מבקש בעל ה- TTP לנסות את מזלו, אבל נוחל הפסד אחר הפסד. רק בתאוצה מגלגול ב-100 קמ^ש היו השניים צמודים למדי עד לקו הסיום. ללא הכרעה חד משמעית לטובת האופנוע, הרגשתי צורך עז להתגבר על החששות ולטפס מאחורי הרוכב להרכבה שידעתי כי לא אשכח במהרה. את מה שקרה אחר כך אני זוכר בעיקר כמסכת של צרחות, שיצאו ככל הנראה מפי (זה בסדר רוני, אנחנו כבר רגילים. נ.א). ככל שנבהלתי יותר, נראה שעזרא נהנה יותר, ופצח בסדרת זיגזגים במהירות עצומה. ואם כל זה לא היה מספיק, אז הוא הוסיף חטא-על-פשע וטלטל עוד קצת את בטני הרגישה בבלימה שאני עד היום משוכנע שקרעה לי כמה אברים פנימיים. כשירדתי, רועד כולי, כל שיכולתי הוא לסנן קללות נמרצות ולמלמל ^אני לא מאמין, אני חושב שראיתי שם 250 קמ^ש על השעון...^. אולי יותר, לך תדע עם אדים על משקף הקסדה. סוף טוב, הכל טוב קהילת המשפרים וחבריהם בארצנו תוססת וחיה הרבה יותר מהנראה לעין (ונראה הרבה, תאמינו לי). דקות ספורות לאחר סיומו של כל מאוץ יודעים כבר מאות אנשים על תוצאותיו המדויקות (כאשר חבריו של כל נהג שומעים לעיתים תוצאות שונות בתכלית, משום מה). מלחמות האגו גדולות בחלק מהמקרים אף מהקרבות על הכביש, והמכוניות בעייתיות לתחזוקה. אולם מצאנו לשמחתנו מספיק אנשים עם רוח ספורטיבית הלוקחים את מירוצי הדראג האלה ברצינות רבה, אותם אנשים שדאגו להכין את מכוניתם למפגש בהשקעה גדולה של כסף וזמן. חלקם ספגו אכזבה בדמות תקלה זו או אחרת ואחרים נאלצו לצפות במכוניתם מפסידה בהפרש גדול. אבל גם אלו וגם אלו ראויים להערכה ולכבוד על כך שהסכימו להשתתף באירוע שיש בו לא פחות דברים להפסיד מאשר להרוויח. ובאירוע הזה יש לנו מנצחת, הפורשה 964 - והיא אפילו לא חלשה משמעותית מאופנוע ספורט. הסיפור עוד לא נגמר, כמובן, כי רבות אחרות כבר משחרות לפתחה ומחכות לחטוף את הבכורה: אלו שכשלו באירוע זה הבטיחו לחזור בקרוב, ובעלי מכוניות נוספות שלא הגיעו הפעם ולא מתכוונים לוותר. ואני? אני הרגשתי ^מהיר ועצבני^ לפחות ליום אחד. ואתם יודעים מה? התחושה טובה, טובה מאוד. המידע המלא על המכונית המתחרות.