בשנת 1906 היתה רולס-רויס חברה צעירה ופחות או יותר בלתי-מוכרת, שנאבקה על שם והכרה. שנה לאחר מכן כבר נחשבה רולס-רויס ליצרנית הטובה ביותר בעולם – והכל בזכות מכונית אחת ויחידה: ה-Silver Ghost. הנרי רויס היה מהנדס מוכשר וקפדן, אך נעדר כל חוש עסקי; הוא חבר ב-1904 לצ'רלס רולס, איש שיווק מוכשר, כדי שיסייע לו למכור את המכונית הראשונה שפיתח, וכך נולדה רולס-רויס. בשנתיים הראשונות ייצרה החברה מספר דגמים, אך לקראת 1907 הוחלט להתמקד בדגם אחד בלבד שיבנה לפי הסטנדרטים הגבוהים ביותר של איכות ויוקרה. באותו זמן סבלו מכוניות מרמת אמינות ירודה ביותר והתקלקלו חדשות לבקרים; רויס היה נחוש בדעתו לייצר מכונית ברמת אמינות שלא נודעה עד אז. התוצאה היתה אחת המכוניות המרשימות ביותר שאי-פעם יוצרו. הדגם החדש, Silver Ghost (רוח-רפאים כסופה), ערך את הופעת הבכורה בתערוכת אולימפיה בלונדון, בסוף 1906. הכינוי הרשמי היה פחות ציורי, 40/50, בהתאם למנהג החברה באותו זמן להעניק שמות דגמים בהתאם לתפוקת מנועיהם; 40 היה ההספק כפי שחושב לצרכי מס (לפי נוסחה שהתבססה על קוטר הצילינדרים), ו-50 כ^ס היה הספק המנוע בפועל. אבל המכונית שהוצגה באולימפיה זכתה לכינוי משלה – Ghost על שום פעולת המנוע הסופר-שקטה, ו-Silver מאחר וחלקים רבים מהמכונית נצבעו בצע כסף. חלק מהברגים אף צופו במתכת היקרה. מאוחר יותר דבק הכינוי בכל המכוניות, אך סילבר-גוסט אמיתית היתה אחת בלבד. יחסית לאותם ימים, כמעט כל פרט במכונית היה יוצא-דופן, אך המנוע היה גולת הכותרת. במונחים מודרניים הנתונים אינם נראים מרשימים – יחס הדחיסה היה 1:3.2, ואותם 50 כ^ס (שהושגו ב-1,200 סל^ד בלבד...) הופקו ממנוע בנפח של 7.0 ל'. אבל אנו מדברים על תקופה אחרת ואמות-מידה אחרות, למנוע היו שישה צילינדרים בתצורה בלתי-שגרתית, שתי שלשות מקבילות; בנוסף לפעולתו השקטה היה המנוע כה חלק עד כי ניתן היה – כך אומרים – להעמיד על המנוע הפועל מטבע פני הניצב על צידו, מבלי שייפול. בעידן בו היה מקובל להשתמש במהלך-בוכנה ארוך מאד יחסית לקוטרה, היה למנוע הסילבר-גוסט ממדי מהלך וקדח זהים; קירור מים סייע לאורך החיים (ולפעולה השקטה). והעיקר: התכנון המדוקדק, ההקפדה על החומרים הטובים ביותר ואיכות ייצור ללא פשרות הקנו למנוע – כמו לכל המכונית – עמידות יוצאת דופן, בדיוק לפי תכניותיו של רויס. מכונית-התצוגה המקורית ביצעו מספר נסיעות-מרתון להדגמת אמינותה – מהחוף הדרומי של אנגליה סקוטלנד וחזרה, מרחק של 3,200 ק^מ, ללא כל תקלה, ומייד לאחר מכן למסע של כ-24,000 ק^מ בו נשברו מספר שיאי עולם למרחק. צ'רלס רולס עצמו היה אחד הנהגים – והסילבר גוסט, עדיין אותה מכונית-תצוגה מקורית, השלימה את המסע ללא אף תקלה! כשחזרה הסילבר-גוסט היא הועמדה לרשות ה-RAC, איגוד המכוניות הבריטי, לבחינה מעמיקה. מהנדסי האיגוד פירקו אותה לגורמים ונדהמו כאשר התברר כי לא ניתן היה לגלות בלאי בר-מדידה במנוע, בתיבת ההילוכים, בבלמים או במערכת ההגה. כמעט בן-לילה הפכה הסילבר-גוסט לסלבריטי, והוכתרה בתואר המכונית הטובה בעולם תוך שהיא יוצקת בבטון את מעמדה הרם של רולס-רויס. היא יוצרה במשך 19 שנים ברציפות (כולל, כמובן, מספר עדכונים לאורך הדרך), בכמות של כ-8,000 יחידות. בשנים שחלפו מאז אימצה רולס-רויס את שיטת הכינוי של הגוסט לרבים מדגמיה – צמד מלים שהראשונה בהן Silver (וחלקם נלקח גם הוא מעולם המיסטיקה והרוחות: סילבר Wraith (עוד סוג של רוח), סילבר Seraph (מלאך-שרף), סילבר Spirit וכן הלאה). אבל הנה הפרט המדהים ביותר. הסילבר גוסט המקורית, היחידה שבעצם זכאית לשם זה, אותה אחת שהוצגה על בימת תערוכת אולימפיה ולאחר מכן ביצעה נסיעות-מרתון להוכחת אמינותה, עדיין קיימת. ועדיין נוסעת, בגיל 99 שנים. היא חזרה לבעלות רולס-רויס מידיים פרטיות ב-1948, ומאז ועד עצם היום הזה מבצעת נסיעות באופן קבוע כשגרירת תדמית שאין שני לה. עד היום היא צברה למעלה מ-800,000 ק^מ, והשמועה אומרת כי המנוע לא נפתח מעולם. אין כל אפשרות להעריך את שוויה, אך מומחים רבים מעריכים כי זו המכונית היקרה ביותר בעולם. יש להניח כי לא תנתן לאיש ההזדמנות להווכח בנכונות השערה זו...