שורשי שיתוף הפעולה בין סדנת זאגאטו האיטלקית לאסטון מרטין נעוצים ב-1960, כאשר הוצגה גרסת זאגאטו ל-DB4. לאחר הפסקה בת למעלה מ-40 שנה הציגה זאגאטו שוב גרסה משלה לאסטון – ה-DB7 זאגאטו שהוצגה בפאריס 2002. קצת לאחר מכן היתה זו ה-AR1 הפתוחה שהוצגה לציבור האמריקני בתחילת 2003 – ועכשיו, בז'נבה 2004, הגיע תור ה^ואנקוויש רודסטר^. מכונית זו מהווה חריגה עבור זאגאטו: כל גרסאות-אסטון של הסדנה עד עתה תוכננו מלכתחילה לייצור (מוגבל בהיקפו, כמובן). ה-DB4Z יוצרה בזמנו במשך כשנתיים ואף נטלה חלק במירוצים, וגם הגרסאות בנות-ימינו המוזכרות לעיל יוצרו בפועל. הואנקוויש רודסטר, לעומת זאת, היא ^הצעה^ לרודסטר אפשרית, מה שאנשי זאגאטו מגדירים כ^פרובוקציה^ מעוררת מחשבה. זאת ועוד: גרסאות זאגאטו קודמות נטלו את המקור ועיצבו אותו מחדש. ואילו כאן, העיצוב הבסיסי של רכב המקור לא שונה. כשמה כן היא, הרודסטר היא גרסה פתוחת-גג לואנקוויש, אך עם פתרונות לא-שגרתיים במקום הגג הנפתח הקונבציונלי. בחורף נעשה שימוש בגג קשיח המיועד להשתלב בעיצוב המכונית מבלי שיראה כתוספת; ואילו בקיץ, את מקום חלקו האחורי של הגג תופס כיסוי שקוף קשיח ואילו היתר מתכסה בעת הצורך בכיסוי רך המאופסן בתא המטען (מבלי לתפוס הרבה מקום, כך נאמר, אם דאגתם). לא בטוח עד כמה זה פרקטי, אך עיצובית זה בהחלט שונה. מכיוון אחר לגמרי, ומסדנת עיצוב עם הרבה פחות היסטוריה, מגיעה עוד פרשנות למכונית-על בריטית (שגם לה הרבה פחות היסטוריה מאשר לאסטון-מרטין). מדובר בסדנת DC Design ההודית, שבשנים האחרונות מפיקה רצף של מכוניות-קונספט מוצלחות יותר ופחות. שמה של הסדנה, אגב, נגזר מראשי-התיבות של שמו של בעליה. הפעם בחרה DC לבצע עיצוב מחדש למכונית ספורט בריטית נחשבת, גם אם לא ממש מוכרת מחוץ לגבולות האימפריה הבריטית – נובל (Noble). השם שנבחר ליצירה הוא, פשוט, ^GO”. מתחת למרכב הצהוב הדרמטי מסתתרת לה שלדת הצינורות עם המנוע המרכזי וההנעה האחורית של הנובל M12. לא נעשו שינויים מכניים – עדיין מדובר ב-V6 מתוצרת פורד בנפח 2.5 ל', לו הוספו צמד מגדשי-טורבו שמעלים את ההספק ל-310 כ^ס. הנקודה המעניינת היא שהלקוח יכול לבחור בחומר ממנו ייוצר המרכב החיצוני – מתכת, פיברגלס או אף סיבי פחמן, הכל לפי ההעדפה והכיס. פנים המכונית מעוצב ב^מינימליזם גיאומטרי^, עם כיסויי אלקנטרה למושבים.