ידיים על הידיות, רגל אחת מטפסת על המדרך, לאחריה השניה. הסגוואי מתקדם לאט-לאט קדימה. ^משקל קצת אחורה^ מנחה אותי א', אני מטה קצת את הגוף אחורה. הסגוואי עוצר ומתחיל לסגת לאיטו. אני מעביר את משקל הגוף לפנים, מתנדנד קצת קדימה-אחורה בעצבנות מה, אך מהר למדי עומד יציב לחלוטין.
חמשת הג'ירוסקופים הקטנים עושים מלאכתם נאמנה ומייצבים את הגוף הגמלוני. סיבוב איטי של בורר על ידית שמאל והסגוואי סובב לאיטו, ממש על צירו, ^על המקום^ - במלוא מובן המושג. רגע אחד עמדתי עם הפנים לאסף, ובמשנהו הוא רואה לי את הגב. אני מטה את הגוף קלות ובורח קדימה. מקסימום 20 שניות של הדרכה ואני רוכב (עומד? נוהג? משתמש? משתנע?) על הסגוואי, כאילו עשיתי זאת מאז ומתמיד. איזה כיף.
איך זה עובד
שני גלגלים, 2 בקרים ממוחשבים ומתוחכמים שלהם חיישני שיפוע, המודדים את מצבם לא פחות מ-100 פעם בשנייה כ^א ואצים לשנות את פעילות המנועים שמסוגלים להגיב 1000 פעמים בשנייה. 5 מכשירי ג'ירו אלקטרונים מודדים כל שינוי זוית את מהירות, משווים את הקריאות ביניהם דרך מחשב מרכזי המתאם בין החיישנים למנועים (2 מנועים המספקים 2 כ^ס כ^א). המערכת קוראת את מצבה ואת מצב העומד עליה ומאזנת את עצמה באופן תמידי. הטיית המשקל קדימה מסמנת לגלגלים לנוע קדימה, כאשר הרוכב נותר מאוזן. משקל לאחור והמנועים עוצרים ומתחילים לניע לאחור. סיבוב מתקבל על ידי האצת גלגל אחד ביחס לשני וככל שהסיבוב חד יותר, הגלגל הפנימי מסתובב לאט יותר ואפילו הופך את כיוונו לסיבוב ^על המקום^. בקיצור
^drive by wire^ מושלם, כפי ש(אולי) יהיה במכוניות בעוד לא מעט שנים.
ההתנעה נעשית באמצעות מפתח מקודד. לכל מכשיר שלושה מפתחות, כאשר כל אחד מיועד למהירות שונה. מי שנע בקניון, או בפארק שעשועים, או סתם אדם מבוגר מאוד, יניע עם המפתח האיטי יותר, זה שמעוניין להגיע מת^א לר^ג, ישתמש במפתח המאפשר נסיעה מהירה יותר. לא ניתן להעביר ממהירות למהירות תוך כדי הפעלה, כך שלא ניתן לטעות. על מנת לעבור למהירות גבוהה יותר, יש לכבות את הסגוואי ולהניעו מחדש עם המפתח הנכון. עוד אלמנט מעניין הוא ^שיוך^ החלפים למכשיר מסוים. מכיוון שלמכשיר יכולת מחשוב הגבוהה בערך פי 3 מהמחשב שעל שולחנכם, אין בעיה לקדד את כל רכיביו. כך, לא ניתן לגנוב מכשיר לצורך שימוש ברכיביו. הם לא יעבדו שלא על המכשיר ^שלהם^, ולאחר שפגשו במפתח הנכון. (בארה^ב זה אולי מספיק. כאן מן הסתם יבקשו חברות הבטוח גם איתוראן מקודד וממוספר ונועל מכסה מנוע אלקטרו מכני...).
ולנסיעה
אני מצמיד את המפתח האיטי לחיישן, מוריד את הרגלית ונעמד על המכשיר. אני מרגיש... גבוה. חוץ מזה, אין כל הבדל בין לעמוד על הרצפה או עליו. אני כבר לא מתנדנד או נע קלות לפנים ולאחור – אלא אם אני רוצה בכך. אני נשען קדימה ומתחיל לנוע, יורד מהמדרכה לכביש וגוחן עוד קדימה. הסגוואי לא ממשיך להאיץ, להפך, כאשר מגיעה ירידה, אני מרגיש שהמכשיר נוטה קלות אחורה בעצמו.
לוקח לי זמן להתרגל לסיבוב, סבוב הידית אינו אינטואיטיבי ולעיתים אני מפנה את הסגוואי לכיוון הפוך מאשר התכוונתי. הפתרון פשוט: סיבוב איטי מאוד של הידית, בתנועת סחיטה, מסמן מיידית את הכיוון – ניתן להמשיך ולסובב, ניתן לשנות לכיוון השני. אגב, גם הבעיה הקלה הזו נעלמה לאחר 5 דקות נוספות של רכיבה. חוזר לא', מכבה ומניע שנית – עם המפתח המהיר ביותר. התנועה מהירה יותר אך עדיין אינה ^טיסה^. השלדה הזו מסוגלת ליותר, אני אומר לעצמי - לפני שאני נזכר שזו לא מטרתו של הסגוואי.
בכל שנייה שעוברת אני מרגיש טוב יותר, בטוח יותר. לפני שאני בולם, אני מעיף מבט לאחור. הסגוואי אינו מושפע כלל מסיבוב הגוף. כל עוד לא פקדת עליו לשנות כיוון, הוא ממשיך ישר. אני מטה את הגוף קלות לאחור, בולם במהירות.
מי צריך את זה
לסגוואי כמה מגבלות. האחת היא משקלו העצמי – 38 ק^ג. זהו משקל שמקשה להעמיס אותו לתוך תא מטען של מכונית (במיוחד אם המעמיסה היא הסבתא). מאידך גיסא, הסגוואי נכנס לתא המטען ללא פרוק, כל שיש לעשות הוא לפתוח סגר ולקצר את המוט המרכזי המתכוונן. מי שמתכוון לקחת אותו באופן קבוע לנסיעות, כדאי שיכין מעין מישור משופע עליו יוכל הסגוואי לטפס בכוח מנועיו. בעיה נוספת היא ההגבלות הקיימות היום במרכזי קניות למשל על שימוש בכלים ממונעים. הגבלות אלו נובעות מהרתיעה מנוער על רולרים או קורקינטים שגורמים לציבור הרחב הרגשה לא נעימה.
כך למשל נאלצנו לפנות לשלושה קניונים שונים, עד שקניון הזהב אישר לנו להשתמש בסגוואי בתוך שעריו. אולם, פחד זה יחלוף מן הסתם, כאשר הסגוואיי יעבור לידי משתמשיו הטיפוסיים. על מגבלת טיפוס במדרגות או על מדרכות כבר עמדנו – אך ניתן להכנס איתו לכל מעלית נוסעים. בעיה קטנה נוספת היא החנייה. אומנם, ללא המפתח המקודד, אין למי ש^שואל^ ממך את הסגוואי יכולת להשתמש בו – אבל לא די בזה להבטיח שתמצא אותו במקום שהשארת אותו. לכן מן הסתם, יחוברו לו בארץ מנעולים מכוערים למראה בבחינת ^טכנולוגיה נמוכה המגינה על טכנולוגיה גבוהה^.
מול המגבלות האלו עומדת שימושיותו המרובה. הסגוואי פשוט ^תפור^ לשימוש עירוני. הוא מגדיל את טווח התנועה של הולך רגל בכפולות של ממש. הגדלת המהירות והורדת אלמנט המאמץ שבהליכה מאפשרת לנוע לטווחים ברדיוס של 6-5 ק^מ ואפילו יותר (טווח הנסיעה של המכשיר הוא כ-20 ק^מ בין הטענות).
מדהימה במיוחד היא אפשרות התנועה שפותח הסגוואי, בפני נכים מוגבלי תנועה. בקניון הזהב פגשנו בקבוצת אנשים הסובלים משיתוק מוחין. שניים מהם רצו ועלו על הסגוואי. לאחר הדרכה קצרה מאוד, התקדמו הבנות מוגבלות התנועה ברחבי הקניוק הענק, תוך צחוק גדול ושליטה מצויינת. קשה מאוד היה שלא להתרגש.
עבור שיפור יכולת התנועה הזו, משלמים בארה^ב כ-$5000; (3000$ למכשיר קטן וקל יותר מזה שבחנו). מחיר בארץ עוד לא נקבע. גם הסטטוס החוקי טרם נקבע. ברוב מדינות ארה^ב אושר הסגוואי לשימוש על מדרכות ללא צורך ברשוי למשתמש או למכשיר. במרבית מדינות אירופה הנטייה היא לאשר את הסגוואי לפי אותה ההגדרה ^מכשיר עזר להליכה – לשימוש על מדרכות^. אני הייתי מוסיף למוצר הזהרה: ^הסגוואי ממכר, ראו הוזהרתם^.
נתונים
מנוע חשמלי, 2
הספק/סל^ד 2 כ^ס/8000 כ^א
תמסורת 2 הילוכים, יחס 24:1
מצברים 2, זרם עד 72 וולט
בלימה על-ידי תנועת הגוף
ייצוב 5 ג'ירוסקופים
דגימת חיישנים 100 פעמים בשנייה
שינויי מצב מנוע עד 1000 בשנייה
היגוי באמצעות ידית על הכידון
נסיעה לאחור הטיית גוף
צמיגים מישלין, ללא פנימית
משקל יבש 40 ק^ג
טווח נסיעה 20 ק^מ
מהירות מרבית 15 קמ^ש
מחיר $5000 (ארה^ב)
