ניתן היה לצפות שתערוכת SEMA השנתית, הנפתחת היום בלאס-וגאס, תהיה קודם כל חגיגה של חברות ה-Aftermarket – ספקי המשנה המייצרים אבזרים ושיפורים למכוניות סדרתיות, תחום ענק בהיקפו בארה"ב. SEMA, ראשי תיבות של Specilty Equipment Market Association, הוא למעשה שמו של איגוד, שהוקם לפני כמעט 40 שנה על ידי חברות פרטיות קטנות-יחסית שעסקו בשיפור וקאסטומיזציה של כלי רכב סטנדרטיים. אותו איגוד גם מקיים את התערוכה השנתית הנושאת את שמו. אלא שהלכה למעשה, כל שלושת היצרנים הגדולים בארה"ב קלטו מזה כבר את הפוטנציאל העצום הטמון בתחום; אבזור ותוספות מהווים נתח נכבד בהיקף העסקים שלהם, ומדי שנה הם נוטלים חלק בתערוכה בתצוגות ענק. רבות מהמכוניות המוצגות נמסרו על-ידי היצרנים לחברות השותפות ב-SEMA על מנת לקבל את הפרשנות שלהם לרכב משופר – התוצאות, במקרים רבים, מרהיבות עין; במקרים אחרים, הן יכולות לתת לנו דוגמה מאלפת לטעם האמריקני המוגזם/קלוקל/רדוד. את כיסוי התערוכה הפעם נתחיל עם דיימלר-קרייזלר; משלושת הגדולות בארה"ב, דווקא הקטנה ביניהן מציגה יותר מכוניות מהאחרות – מעל 100, מתוכן כ-40 שנמסרו לחברות SEMA לשיפור. פרטי המכוניות עצמן אינם חשובים: התמונות מדברות בזכות עצמן. מדובר, ככלל, בשיפורי מנועים, עיצובים מוחצנים, מיתלים מונמכים/מוקשחים (או מוגבהים, במקרה של רכבי 4x4), חישוקי ענק, צביעה צעקנית וכן הלאה. הפרט המעניין הוא שקרייזלר הודיעה, לקראת התערוכה, על הקמת זרוע מיוחדת בשם VXT, או Vehicle Excitement Team – צוות המיועד לפתח מכוניות-תצוגה חד פעמיות, אשר ידגימו את היכולת של הקבוצה מצד אחד ויספקו משוב לגבי כיוונים עתידיים. קרייזלר רואה חשיבות רבה בזרוע הרעיונות החדשה שתכליתה, בסופו של דבר, לספק אינדיבידואליזם להמונים – דבר אשר ניתן לומר על התערוכה כולה: היא משקפת היטב את העיסוק המסורתי הבלתי-פוסק של האמריקנים במכוניותיהם, ואת השאיפה לחותמת אישית ברכביהם.