מורשת היא כוח שיווקי רב עוצמה, אבל יכולה להיות גם מחויבות כובלת. פריטה על נימי הנוסטלגיה של הלקוחות היא דרך מעולה לחדור לליבם - ולכיסם - אבל צריך להיזהר שלא לקפוא במקום בשם שמירת האמונים לעבר, לא להפוך לפג–תוקף מתוקף המחויבות למה שהיה פעם, מזמן.
ובמקרה של הווספה, זה ממש מזמן - 1946. זו השנה בה הוצגה הווספה הראשונה על ידי פיאג'ו, ופחות או יותר יצרה את המושג "קטנוע" כפי שאנו מכירים אותו היום. כלי תחבורה פשוט, אמין, קל לשימוש, שהשביע את הרעב לתחבורה זולה של איטליה, ואירופה, של אחרי מלחמת העולם השנייה. כלי רכב שאפשר לרכב עליו גם עם חצאית - עניין שקסם מאוד לנשים של אותה תקופה. בשיאו העסיק מפעל פיאג'ו בפונטדרה כ–15,000 עובדים והיה ליבה של העיירה כולה. מיליון ווספות נמכרו תוך כעשר שנים, ווספות מירוץ שנבנו במיוחד (ברצינות!) ניצחו במירוצי גרנד–פרי והשתתפו בתחרויות שטח, והייתה אפילו גרסה צבאית, עם תול"ר 75 מ"מ!
צילום: מנהל
מרכז מורשתעם מורשת כזו אפשר לעשות פלאים - הציצו לכיוון פיאט 500 ומיני, אם יש לכם ספקות. אבל כאמור, צריך גם להיזהר. להיזהר לא לקפוא במקום, כמו שעשתה פיאג'ו עד תחילת שנות התשעים, כשהתעקשה להמשיך ולייצר ווספות שלא היו שונות בהרבה מהמקורית. עדיין עם גוף מונוקוק ממתכת; עדיין עם מנוע שתי פעימות פשוט מאוד, שלא לומר פרימיטיבי; עדיין עם הילוכים ידניים.
תא לקסדה? ווריאטור? פחחח... עד שכמעט והיה מאוחר מדי, ופיאג'ו כמעט ונשארה מאחור, מתבוננת באירופה ובשאר העולם עוברים לקטנועים מודרניים, עטויי פלסטיק, שאולי לא הפגינו שרידות כמו הווספה, אבל היו נוחים בהרבה לרכיבה.
אבל רק כמעט - פיאג'ו התעוררה בזמן, החלה להציג כלים מודרניים ותחרותיים, וגם אם לא חזרה לימי זוהרה (היום מועסקים במפעל בפונטדרה רק 3000 עובדים, אבל הוא כבר לא המפעל היחיד), הרי שהיא עדיין יצרן הקטנועים האירופאי הגדול ביותר.
ומה עם הווספה? על מותג כזה לא מוותרים. לצד הווספה הקלאסית, שעדיין מיוצרת במספרים קטנים (עד שתקנות זיהום האוויר יהרגו אותה סופית ב–2017), הוצגו ווספות מודרניות. עדיין עם גוף מונוקוק והעיצוב המזוהה (כולל המתלה הקדמי האופייני), אבל עם יחידות הנעה ותפעול מודרניים למהדרין. קו הדגמים הנוכחי כולל את פרימוורה, ספרינט ו–GTS, ולכבוד העדכון שעברו השלושה לכבוד כניסת תקן יורו4 הדו–גלגלי לתוקף, הגענו לאיטליה.
צילום: מנהל
ענייני אווירהשינוי בדגמים הקטנים יותר, פרימוורה וספרינט - בגדול אותו קטנוע, מלבד שינויי עיצוב קלים וגלגלים מעט גדולים יותר, "12 לעומת "11, בספרינט - קלים מאוד: תוספת ABS כסטנדרט לבלם הקדמי (מאחור יש תוף מופעל כבל, שלא יכול לקבל ABS) ועדכונים קלים למנוע, שהוא עדיין מקורר אוויר ועם שלושה שסתומים לצילינדר. ה–GTS הבכירה מקבלת מנוע 300 חדש, מאבדת את מנוע ה–250 - אנשי אבניר מבטיחים שצברו מלאי מספיק לשנה הקרובה - ומקבלת ABS ובקרת משיכה כסטנדרט. השאר, פחות או יותר, זהה.
כך שגם אם היינו מקבלים יותר זמן אוכף במהלך ההשקה, כנראה שלא הייתי יכול להגיד לכם הרבה יותר מאשר "ה–ABS עובד בצורה טובה, וכך גם בקרת המשיכה ב–GTS. המנועים מקוררי האוויר כבר קצת חלשים ביחס למה שיש למתחרים להציע, אך מנוע ה–300 מספק בהחלט, והוא עגול, נעים וגמיש והתחושה היא שנתון ההספק הרשמי (22 כ"ס) פסימי. הדגמים הקטנים הם קטנועים עירוניים במובהק, הן מבחינת תנוחת הרכיבה והן מבחינת העדפת הזריזות וכושר התמרון על יציבות במהירות גבוהה. ה–GTS יציבה יותר (ומתמרנת פחות בקלילות), אבל גם בה תנוחת הרכיבה מגבילה את טווח הנסיעה".
צילום: מנהל
אבל את זה יודע כבר מי שמכיר את הדגמים הללו. אלא שב–2017 מתכננת היבואנית, עופר אבניר, לנסות ולהכיר את הווספות גם למי שעדיין לא מכיר אותן. הדגש יהיה, מטבע הדברים, על דרי גוש דן, שדה המחייה הטבעי לקטנועים עירוניים. אלא שבניגוד לאירופה, שם כמעט חצי מהרוכבים הן בעצם רוכבות, בארץ העסק הרבה יותר מוטה לצד הגברי. אז איך משווקים קטנוע שכוחו בעיצוב אלגנטי ועגלגל לגברים? אנשי עופר אבניר מתכוונים להתמקד בגוונים "גבריים" - שחור, אפור ולבן (אנחנו באמת כאלו משעממים?!) - ולכוון את הקמפיין לגבר התל–אביבי. הם כמובן ישמחו למכור גם לנשים, ויהיה אפשר להזמין קטנוע בכל אחד משפע הגוונים מלאי החיים שמציע היצרן, אבל את התותחים הם יכוונו אל ליבם של הגברים. נראה שמדובר באתגר מעניין.
וזה לא האתגר היחיד שהיבואן החליט לקחת על עצמו השנה, אפילו לא האתגר הכי גדול. כי במקביל מתכוון היבואן לנסות ולהחיות את קטגורית "גדולי הגלגל". כלים אלו - קטנועים עם גלגלי "16, בגדול - אמורים לשלב בין נוחות התפעול והרכיבה של קטנוע, ליכולת דינמית של אופנוע קל, וזוכים באירופה להצלחה רבה, אבל אצלנו נחלו לאורך השנים כישלונות חוזרים ונשנים. ההערכה של אנשי עופר אבניר היא שהסיבות לאותם כישלונות הוא שילוב בין מחיר גבוה יחסית לתא מטען קטן יחסית מתחת למושב, מה שפגע בפרקטיות שלהם. שני גדולי הגלגל הנוכחיים של פיאג'ו, הבוורלי הפופולארי (באירופה) והמדלי החדש (ולך תסביר לאיטלקי הנחמד מה הבעיה עם השם "מדלי"...), הצליחו להתגבר על בעיית האחסון, ומציעים תא מטען גדול מתחת למושב. במדלי הוא אפילו יכול להכיל שתי קסדות שלמות, בתנאי שהן לא גדולות מדי.
צילום: מנהל
גם על קטנועים אלו הזדמן לנו לרכב בהשקה - הבוורלי עם מנוע 350 (בעצם 330) סמ"ק חדש וחזק (כ–33 כ"ס) והמדלי עם מנועי 125 ו–150 סמ"ק מהסדרה החדשה ומקוררת המים. שני הקטנועים הרשימו עם יציבות טובה מאוד במהירות גבוהה, שלא באה על חשבון יכולת התמרון בעיר, והתמודדות טובה עם שיבושי אספלט. היתרונות הקלאסיים של גלגלים גדולים. עכשיו נשאר לחכות ולראות אם גם את נושא המחיר הצליחו אנשי פיאג'ו והיבואן לפתור - ואז נוכל לגלות האם הסיבות לכישלון גדולי הגלגל היו באמת רציונאליות, או, כמו שטוענים אחרים, פשוט האופי של הרוכב הישראלי, שנוהה אחר המוכר והנפוץ.
קלאסיקה מעודכנתהווספה המודרנית קרובה יותר למקור מאשר הפיאט 500 הנוכחית לזו של לפני שישים שנה - ובואו לא נתחיל אפילו לגבי המיני. ובכל זאת היא מצליחה להיות קטנוע מודרני לחלוטין, שבו הקשר לעבר לא גובה מהרוכב מחיר פרקטי. השאלה היא האם הרוכב הישראלי נמצא באותו "מקום" כמו הנהג הישראלי, מבחינת ההתרפקות על העבר.
צילום: מנהל 
